סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Pussy-Torture Cock-Sucking Butt-Fucking Nazi Tales, Love

סיפורים על אנשים, כלבים וזונות בתשלום (וזונות במבצע).
לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 19:26


Irma Grese was one the most notorious of the female Nazi war criminals. She was one of the relatively small number of women who had worked in the concentration camps that were hanged for war crimes by the Allies.
She became the youngest woman executed under British jurisdiction in the 20th century and was also the youngest of the concentration camp guards to be hanged

Early days


Irma's childhood was unremarkable, she was born on the 7th of October 1923, to a normal, hardworking, agricultural family and left school in 1938 at the age of 15. She worked on a farm for six months then in a shop and later for two years in a hospital. She wanted to become a nurse but the Labour Exchange sent her to work at Ravensbrück Concentration Camp instead.
Like many other young people, she was swayed by Hitler's oratory and shocked by the corruption of the Weimar Republic government. She joined a Nazi youth group and wholeheartedly embraced their ideas.
At age 19, she found herself a supervisor at Ravensbrück which was used as a training camp for many female SS guards, just at the time the Nazi anti-Jewish programmes were at their height in July, 1942. In March, 1943 she was transferred to Auschwitz. She later did a further spell at Ravensbrück and then went to Bergen-Belsen in March 1945. Irma rose to the rank of Oberaufseherin (Senior SS-Supervisor) in the autumn of 1943, in day to day control of around 30,000 women prisoners, mainly Polish and Hungarian Jews. She was the second most senior female guard there.

Her crimes and trial


Belsen was liberated by the British and Irma along with the camp's Commandant, Joseph Kramer, and other guards were all arrested. He and 44 of the others were indicted for war crimes by a British Military Court, under Royal Warrant of the 14th of June, 1945, on various charges of murder and ill treatment of their prisoners at Bergen-Belsen and Auschwitz concentration camps. The first phase of the Belsen Trials, as they were known, took place at No. 30 Lindentrasse, Lüneburg in Germany between the 17th of September and the 17th of November 1945. All the accused were represented by counsel. Irma being defended by Major L.S.W. Cranfield.








Irma pleaded not guilty to the specific charges brought against her. Many of the survivors of Belsen testified against Irma. (see photo at her trial wearing her number.) They spoke of the beatings and the arbitrary shooting of prisoners, the savaging of prisoners by her trained and half starved dogs, of her selecting prisoners for the gas chambers and of her sexual pleasure at these acts of cruelty. She habitually wore heavy boots and carried a whip and a pistol.
She was alleged to have used both physical and emotional methods to torture the camp's inmates and seemed to enjoy shooting prisoners in cold blood. It was claimed that she beat some of the women to death and whipped others mercilessly using a plaited cellophane whip. Survivors reported that she seemed to derive great sexual pleasure from these acts of sadism.
In her hut was found the skins of three inmates that she had had made into lamp shades.
She said in her defense that "Himmler is responsible for all that has happened but I suppose I have as much guilt as the others above me".
On the 54th day of the trial she was, not surprisingly, found guilty on both Counts one and two. Of the defendants found guilty, eight men and three women were sentenced to death and 19 to various terms of imprisonment. The President of the court passed sentence on the female defendants as follows: "No. 6 Bormann, 7, Volkenrath, 9, Grese. The sentence of this court is that you suffer death by being hanged." She showed little emotion throughout her trail and none when the death sentence was translated into German for her as "Tode durch den Strang", literally death by the rope. All eleven of the condemned appealed to the convening officer, Field-Marshal Montgomery and all their appeals for clemency were rejected.








Execution

She, Elisabeth Volkenrath, Juana Bormann and the eight male prisoners were transferred to Hameln (Hamelin) jail in Wesfalia to await execution. The British Army's Royal Engineers constructed a gallows there and the eleven condemned were housed in a row of tiny cells along a corridor with the execution chamber at its end together with two other men who had been condemned by the War Crimes Commission.
Albert Pierrepoint was flown over specially to carry out the executions and their hangings were planned for Friday December the 13th 1945. The women were to be hanged separately and the men in pairs to speed up the process. It has recently been revealed that some of the prisoners were given injections of chloroform to stop their hearts beating and obviate the need to leave them suspended for an hour which was normal practice in England. It is not known whether this was done to the women although Irma's body was able to be removed from the rope after 20 minutes. As the youngest of the three women it was decided that Irma would be the first to die. It must have been hard on the remaining prisoners as they would undoubtedly have been able to hear the crash of trap falling for each hanging.




In Pierrepoint's biography he describes the events leading up to Irma's execution and the hanging itself as follows :
"At last we finished noting the details of the men, and RSM O'Neil ordered 'bring out Irma Grese'. She walked out of her cell and came towards us laughing. She seemed as bonny a girl as one could ever wish to meet. She answered O'Neil's questions, but when he asked her age she paused and smiled. I found that we were both smiling with her, as if we realised the conventional embarrassment of a woman revealing her age. Eventually she said 'twenty-one,' which we knew to be correct. O'Neil asked her to step on to the scales. 'Schnell!' she said - the German for quick."



"The following morning we climbed the stairs to the cells where the condemned were waiting. A German officer at the door leading to the corridor flung open the door and we filed past the row of faces and into the execution chamber. The officers stood at attention. Brigadier Paton-Walsh stood with his wrist-watch raised. He gave me the signal, and a sigh of released breath was audible in the chamber, I walked into the corridor. 'Irma Grese,' I called.
The German guards quickly closed all grills on twelve of the inspection holes and opened one door. Irma Grese stepped out. The cell was far too small for me to go inside, and I had to pinion her in the corridor. 'Follow me,' I said in English, and O'Neil repeated the order in German. At 9.34 a.m. she walked into the execution chamber, gazed for a moment at the officials standing round it, then walked on to the centre of the trap, where I had made a chalk mark. She stood on this mark very firmly, and as I placed the white cap over her hand she said in her languid voice 'Schnell'. The drop crashed down, and the doctor followed me into the pit and pronounced her dead. After twenty minutes the body was taken down and placed in a coffin ready for burial." Elisabeth Volkenrath followed Irma to the gallows at 10.03 and Juana Bormann at 10.38.

Comment.
The precise extent of her crimes are not easy to be certain of - it is impossible to know exactly how many prisoners Irma Grese killed, tortured, whipped or in other ways assaulted although all the witnesses claim it was a very large number. Bear in mind that at that time in Britain she would have been hanged for just one cold blooded murder.
But what drives a teenage girl to behave in this awful fashion?
She admitted that she regarded the inmates of the concentration camps as "dreck", i.e. subhuman rubbish and like you or I may kill an insect without feeling guilty about it, she saw nothing inherently wrong in what she was doing. At her trial she denied selecting prisoners for the gas chambers although she did admit she knew of their existence. She did admit to whipping prisoners with the cellophane whip and also to beating them with a walking stick, despite knowing that both practices were contrary to the camp rules.

Hers is a classic case of what happens when an immature person is given total charge of a large number of people who are viewed by those in authority as totally expendable. No one seemed to care how many of the concentration camp inmates were killed or beaten by her even there were nominal rules against mistreatment of prisoners. So Irma had, effectively, free hand to kill and torture to her heart's content. She clearly felt that she was carrying out the Hitler's and Himmler's policies which in her mind largely exempted her from responsibility for her actions.

It has been said that Nazism replaced this young girl's normal sex life and that her sexuality manifested itself in the brutal and sadistic treatment of her female prisoners. But for the conditions of war prevailing at this time in her life, one wonders whether Irma would have kept her sexual/sadistic impulses contained or just acted them out in sexual fantasies with her partner. She may well have grown up and become a respectable citizen, wife and mother had she lived under normal peacetime conditions.


It is clear that she accepted her fate with great courage - perhaps she felt she was dying for her country - almost a form of martyrdom - perhaps she felt that it was the best way out for her as Germany had lost the war.


[img]
http://www.scrapbookpages.com/BergenBelsen/OldPhotos/FranzHoessler.jpg
[img/]

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 18:52

הל'ל'' ואה

כן. את שומעת?

הלל'ו'אה!

כן..זה אני מהכלוב.

הלל''ואה! את מאזאכיסיטית?

כן. אני מסוכזיסט.

את יש מקום?

כן. יש לי מיקום.

את אוהבת ספאמקים?

כן. מאיפה את?

אני. רוסקי פרוסקי?

לא.

טוף. את ילד רע! תבוווא-wo- אלי בשתיים עשרה! עכשיףףף!

ואת תהיה ואל ברכיים! תביאה סנדוויטש'!

ב 12:00 אני אצלה.

ט-וואוף. אתה תשים רגגל פוו-wo!

שמתי רגל "פה"

עכשיף את תשים ר'גל פוו-wo!

שמתי רגל שם.

ועכשיף אתה עושה כמו זנשמיהבב-שקה?


הא?

תעשה כמו זנשמיהבבשקה!!! קe-לe-ף!!!


טוב. מספיק.

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 18:51

לאחר הציד ביום שבת שאלו אותי:

מה צדת?

ארנבים וצבועים.

ענו: שמחה ירדה בקרב הארנבים שהפסקת!

דעו לכם שהרג הוא תחביב נפלא לרגיעה וכדי לשכוח בעיות.

שאלו: אתה חייב להרוג ארנבים כדי לנוח?

עניתי: ההנאה שבהרג מחברת בין אנשים. למזלנו אנחנו לא מבינים ארנבית. בטח הם היו אומרים: "הוא לא יודע לרוץ. שמן כמו חזיר. "

מה היה חושב ארנב עם נסיון של חיים מאחוריו? ההנאה היחידה היא לראות ציד שנורה.

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 18:50

בן 28. ממוצא טהור. לחם בעבר בקרב טאנננברג. בעל כוונות להתיישבות במזרח. מעונין בצאצאים גבריים באמצעות נישואים אזרחיים עם אשה בריאה, צעירה ומראה בתולי, מסתפקת במועט, גם מתאימה לעבודה גסה בשטח ובבית, בעלת עקבי רגליים רחבים ועור עבה, רצוי לא בעלת רכוש. ללא תיווך. דיסקרטיות מובטחת.

לפני 16 שנים. 31 בדצמבר 2007 בשעה 18:50

עברית מדוברת זו שפה דלה, משעממת שלא נאמר מכוערת, אנטי מוסיקלית..ורדודה בניגוד למשל לאנגלית, צרפתית , גרמנית, איטלקית, ספרדית, ערבית, פוגו פוגו וסינית מזרחית.

לא רק שאף אחד לא מחדש את השפה עם מילים חדשות, אנרגטיות ושימושיות אלא שעברית "יפה" "ומתוחכמת" נחשבת לארמית, מילים מהתנ"ך או מילים של משוררים שמתו ואיתם השירה ...ועוד ספרות זולה ומליצית.

המשמעות המיידית של העוני הסמנטי העברי הוא תפיסת מציאות שטחית, חוסר יכולת של אנשים להתבטא כראוי אך חמור מכך, תפיסת מציאות דלוחה שאינה מיושרת עם העולם הפנימי הרגשי /אינטלקטואלי מורכב של יצורים מורכבים שצצים פה ושם...בין ציץ אחד לשני.

כראיה אתן את הדוגמא הבאה:

לאחרונה התחבטנו אני "וסאבית" נחמדה איך היא תקרא לי ואיך אקרא לה בזמן סשן.

המחשבה הראשונה שלה היתה לקרוא לי "אדוני" .

בעיה אחת היא שלכל האדונים קוראים "אדוני" ואינני מוכן שיקראו לי בשם של אחר. יום אחד משהי במועדון צעקה "אדוני" וכולם רצו לכיוונה והיא אמרה "אני במחזור....!" ואז "כן אדוני (ם) !"

הבעיה עם המושג "אדוני" היא שהוא משמש בעברית גם לכינוי של זה שמנקה את הפחים ליד הבית -

"אדוני!, הי! מוסקוביץ', השארת פה ג'וק מת! בשביל זה אני משלם ועד??"

כך "שאדוני" אינו מתאים. ובכלל...למונח "אדוני" יש קונוטציה של איש בן 40 עם מטפחת סביב הצאוור, חלוק אדום, סיגר, אצבעות שמנות שעירות מעט, נעלי בית מבד, ושרשרת. וריח של בושם זול. שאומר :

"הי "

" How are youoooooooo! ..aat gara po-w ba-sviva, nakone "

ואז הצעתי את המונח "דון" אבל זה מזכיר סרטי מאפיה.

ואת המונח "לורד" שזה טוש או "נסיך" שזה סוג של זכר בשיר מזרחי...


ובסוף, לאחר הייאוש...החלטנו שהיא תקרא לי "מר X"

ואני אקרא לה "זונת Y" או "Y"


מר X: כלבת Y ...תעשי האו האו!

Y: האו האו האו האו

מר X: תלקקי למר X את הזין זונת Y...מייד! " (לתת פקודות בגוף שלישי תמיד עוזר)

Y: מר X ...אני רוצה שתעניש אותי...מגיע לי. אני זונת Y! "

"Y Y Y " (שוב בעיה בלשנית ! - אנגלית שהיא עברית)

טוב...איכשהו זה הסתדר ונתן תחושה של ייחודיות.

אבל עדין זה לא הרגיש מתאים.

אז הוחלט לוותר על שמות בכלל ופשוט לומר

"את! תעשי פיפי בדלי!"

" --אם---סליחה...אה. ממ. זה כואב..אני מתחננת --מר..אממ.."

גם זה לא עבד.


לכן צריך להמציא לקסיקון חדש לכל המונחים והנה הצעות שונות

סשן: פירקון

אדון/אדוני: מקאאאאאה

גבירה/ גבירתי: כוס-ה/כוסתי

סאבית/שפחה: מוכאאאה או זיינובית או כוסאבית

עבד: אחמט

שוט: שששייססעע'''

cane: וואק

פיסיטינג: גרופינג

facesitting: פנקקי

מקלחת צהובה: שתנזאיישן

מקלחת חומה: קקיזאיישן

מצבטים: זה בסדר

ליקוק תחת: פי-תות

גאג: .מממ-פפפ

cockring: זיינוב

ענישה כללית של הזין: פירקון קוקטו


עוד בהמשך


לפני 17 שנים. 31 באוקטובר 2007 בשעה 20:14

לפני 17 שנים. 31 באוקטובר 2007 בשעה 18:50

בשנותי הרבות בקרב הכלובונים - נשלטים ושולטים נשלטות וזונות, נערות-ליווי-במסווה-חברות, עכברים, תולעים, חיידקים ועוד שאר בהמות, אמבות שומניות, בקטריות, קונדילומות ומחלות מין מדבקות אחרות, מנודים, מאושפזים מתנדנדים, שוהי המחלקות הפתוחות בבתי החולים השכונתיים - לא היה מקרה מוזר כמו זה של חבר שלי - כמעט ד"ר א. ח.ר.א (א-חרא) ז"ל, שהלך לעולמו לפני כמה ימים.

הכמעט ד"ר א. ח.ר.א (א-חרא) היה באמת! סוטה ושונה מכל אלה שמניתי שהיו לידו לאנשים תמימים וקצת חוורים.

נתחיל בכך שאותו א-חרא היה הולד של אירמה (ח.ר.א) גרטה אשר נאנסה במשך שעות ע"י "הקוזאקים העבריים" שביצעו פוגרום בשכונת בוגדנ-סקיה בקירית אונ-ן הידועה לשמצה (מעוז "המחרבנים הכפייתיים" אשר נהגו ונוהגים לגנוב תינוקות רכים מביתם של הורים תמימים, ולחרבן גושי חרא אימתניים לפיות הפתוחים של הילדים בפינות חשוכות, בסתר סתרים, ואז להחזיר את אותם תינוקות ללולים ונדנדות המיותמים.)

ואותן זוועות לא נחסכו מאותו מר א-חרא האומלל. אומלל ועלוב באמת כל חייו הקצרים! באופן בלתי מפתיע נהג א-חרא בילדותו לחפש גושים רטובים ועשירים בזבובים רימות וזחלים ברחובות העיר בביובים ובכל מקום שאוצרות אלה - מבחינתו - נמצאים. הוא נהג להתמלא באושר צרוף למראה אותם גושים ואז במבט ערמומי וחמקן של גנב היה עוטף את הגושים בשקית וניגש לפינה החשוכה הקרובה.

ושם, כן שם,

היה עושה עיגולים קטנים של חרא, צורות ו"נחשים", דוחף חרא טרי לאזניו, לפיו ולשאר החורים המענינים (נחיריים, זין, ובין השיניים). אלה היו הרגעים המאושרים שידע.

אמו היתה מכה אותו מכות נמרצות - עד שחירבן במכנסיו! - והיתה מוציאה בעקשות גושים קטנים של חרא מפיו, אוזניו, פי הטבעת, ופעם אחת במקרה חמור בהחלט, מעכוזה של אחותו החצי יתומה. היה עליו לעמוד בפינה במשך חודשים ארוכים מול אותה צואה מפלילה ולומר שוב ושוב.."אני מצטער אחותי, באמת. לא התכוונתי. א-חרא ילד רע. רע. רע!"

אחרא גדל לפטישיסט חרא מושבע וכמובן חיפש אהובה שתוכל לספק את יצריו שכבר לא ניתנו לשליטה: כלומר לחרבן על ראשו כל בוקר ולפני השינה. ובשבתות וחגים שתכין לו סעודת חרא עם גבינה.


כחלק מהמשימה הקשה - למצוא לעצמו כלה - החליט א-חרא להרשם ללימודי ח.ר.א באוניברסיטה הקרובה והגיע, קרוב למותו, למעמד הרם של "כמעט ד"ר למדעי הח.ר.א" אך לדאבונו ולדאבוני לא הצליח לסיים את לימודיו המפרכים (היה עליו לחרבן 20 עד 30 פעמים ביום "ולנתח" את הגושים שנצברו על רצפת מעבדתו הצנועה ובאישור הדיקן - לחרבן בדירתו המעופשת בדרום העיר שלא ידעה אור או רצפה נקייה מגושים גושים של קקי מוקשה, צואה וסוגים מגוונים של חרא מדהימה! (לפחות מבחינתו).

ואז ! לפתע, יום בהיר אחד, מצא א-חרא את הכלוב.. ולא מעט נשים ששקלו בכובד ראש למלא את רצונו (תמורת תשלום כמובן! oh well אמר א-חרא ושילם.)

סוף סוף א-חרא מצא את מקומו. היה מאושר. הוא היה מאושר למשל אחרי שכלובונית פלונית שדומה לזו (אך פחות רזה/יפה) חירבנה הישר על ראשו המקריח:




אבל א-חרא מת פתאום - לקה במוחו והלך לעולמו.

יהי זכרו ברוך.





]

לפני 17 שנים. 13 בדצמבר 2006 בשעה 10:36

הזונה החדשה התפרצה לחיי כמו מגפה. ואט אט השתלטה על דירתי וארנקי הקרוע.

ללא התראה וללא הכנות, מצאתי את עצמי הולך עם הכלבה "פראוליין" בגינות תל אביביות חשוכות כשריח חורף עבה עוטף אותי ואותן (הכלבה והזונה) וכאשר אני בוחן ביתר סקרנות את מנגנוני השתן וחרבון של בעלי חיים כלביים.

דבר משונה זה כלב מסוג נקבה. עם הכלבה פראוליין זו היתה אהבה ממבט ראשון - שלה אלי. הבנתי מיד שהיא דלוקה עלי. ממש כמו כלבה רגילה. היא משתינה כשהיא יושבת ומפסקת את רגליה השעירות ומכוונת את האגן הכלבי ואת הכוס הכלבי מתחתיו לאדמה ומשתינה ומביטה עלי. ממש כמו כלבהרגילה.

וכשהיא מחרבנת. כשהיא מחרבנת זה באמת מרתק. היא מסתכלת לאחור בקושי מסויים לאור הרצועה, אומרת משהו כמו "אני מתביישת..לא מחרבנת ליד בנים" ואז מחפשת שיח או נקודה חשוכה כך באמצע היום, ואז נעלמת לי בקצה הרצועה לתוך הירוקת וכל מה שניתן לראות זה את גופה הרועד מבצבץ מבין העלים וכל מה שניתן לשמוע זה את גושי החרא הקטנים נופלים לאדמה במין ...thud.

thud.

לפני 17 שנים. 23 בנובמבר 2006 בשעה 19:06

Funk

__________________________________________

I funked along one bleary road

And jabber-walked in funking cold



I funked a tree and then the shade

I also went and funked my bed



I funked a woman some (a lot)

Her funking pussy in my smut

Those who make-think "funk" a lot and then again who's funked??...I'm not.



I funk and funk - one-funk ,you see?

Funky-mation sea to sea



Funk and funk and funk and funking

Funk my tits and funk my cunting





I funked some Pimpwhores on a trip

They huffed and puffed and gave me lip:



"You'll never funk

again- here, see?

The Women, Children run from Yee. "



I stood upon a funked-up hill and screamed with funky rhyme -& -shrill:


:

"Your funky womb-en, chill-dren, run !!!

You'll all be funked in one year's sun



My mission and my word to thee -

To funk your whores and brood to-be.



And funk across the hills and shores

A funk for every bitch-monk-eee "



One for the song, 2 for the bitchez

Pinkness swells in sperming witch-ez



I funk away in Nigga fashion

Beefo I stink and rot (in passion)



One for the song 2 for the bitchez

And when we dead we funk in pic-tchez

לפני 18 שנים. 2 בספטמבר 2006 בשעה 22:38