בשנותי הרבות בקרב הכלובונים - נשלטים ושולטים נשלטות וזונות, נערות-ליווי-במסווה-חברות, עכברים, תולעים, חיידקים ועוד שאר בהמות, אמבות שומניות, בקטריות, קונדילומות ומחלות מין מדבקות אחרות, מנודים, מאושפזים מתנדנדים, שוהי המחלקות הפתוחות בבתי החולים השכונתיים - לא היה מקרה מוזר כמו זה של חבר שלי - כמעט ד"ר א. ח.ר.א (א-חרא) ז"ל, שהלך לעולמו לפני כמה ימים.
הכמעט ד"ר א. ח.ר.א (א-חרא) היה באמת! סוטה ושונה מכל אלה שמניתי שהיו לידו לאנשים תמימים וקצת חוורים.
נתחיל בכך שאותו א-חרא היה הולד של אירמה (ח.ר.א) גרטה אשר נאנסה במשך שעות ע"י "הקוזאקים העבריים" שביצעו פוגרום בשכונת בוגדנ-סקיה בקירית אונ-ן הידועה לשמצה (מעוז "המחרבנים הכפייתיים" אשר נהגו ונוהגים לגנוב תינוקות רכים מביתם של הורים תמימים, ולחרבן גושי חרא אימתניים לפיות הפתוחים של הילדים בפינות חשוכות, בסתר סתרים, ואז להחזיר את אותם תינוקות ללולים ונדנדות המיותמים.)
ואותן זוועות לא נחסכו מאותו מר א-חרא האומלל. אומלל ועלוב באמת כל חייו הקצרים! באופן בלתי מפתיע נהג א-חרא בילדותו לחפש גושים רטובים ועשירים בזבובים רימות וזחלים ברחובות העיר בביובים ובכל מקום שאוצרות אלה - מבחינתו - נמצאים. הוא נהג להתמלא באושר צרוף למראה אותם גושים ואז במבט ערמומי וחמקן של גנב היה עוטף את הגושים בשקית וניגש לפינה החשוכה הקרובה.
ושם, כן שם,
היה עושה עיגולים קטנים של חרא, צורות ו"נחשים", דוחף חרא טרי לאזניו, לפיו ולשאר החורים המענינים (נחיריים, זין, ובין השיניים). אלה היו הרגעים המאושרים שידע.
אמו היתה מכה אותו מכות נמרצות - עד שחירבן במכנסיו! - והיתה מוציאה בעקשות גושים קטנים של חרא מפיו, אוזניו, פי הטבעת, ופעם אחת במקרה חמור בהחלט, מעכוזה של אחותו החצי יתומה. היה עליו לעמוד בפינה במשך חודשים ארוכים מול אותה צואה מפלילה ולומר שוב ושוב.."אני מצטער אחותי, באמת. לא התכוונתי. א-חרא ילד רע. רע. רע!"
אחרא גדל לפטישיסט חרא מושבע וכמובן חיפש אהובה שתוכל לספק את יצריו שכבר לא ניתנו לשליטה: כלומר לחרבן על ראשו כל בוקר ולפני השינה. ובשבתות וחגים שתכין לו סעודת חרא עם גבינה.
כחלק מהמשימה הקשה - למצוא לעצמו כלה - החליט א-חרא להרשם ללימודי ח.ר.א באוניברסיטה הקרובה והגיע, קרוב למותו, למעמד הרם של "כמעט ד"ר למדעי הח.ר.א" אך לדאבונו ולדאבוני לא הצליח לסיים את לימודיו המפרכים (היה עליו לחרבן 20 עד 30 פעמים ביום "ולנתח" את הגושים שנצברו על רצפת מעבדתו הצנועה ובאישור הדיקן - לחרבן בדירתו המעופשת בדרום העיר שלא ידעה אור או רצפה נקייה מגושים גושים של קקי מוקשה, צואה וסוגים מגוונים של חרא מדהימה! (לפחות מבחינתו).
ואז ! לפתע, יום בהיר אחד, מצא א-חרא את הכלוב.. ולא מעט נשים ששקלו בכובד ראש למלא את רצונו (תמורת תשלום כמובן! oh well אמר א-חרא ושילם.)
סוף סוף א-חרא מצא את מקומו. היה מאושר. הוא היה מאושר למשל אחרי שכלובונית פלונית שדומה לזו (אך פחות רזה/יפה) חירבנה הישר על ראשו המקריח:
אבל א-חרא מת פתאום - לקה במוחו והלך לעולמו.
יהי זכרו ברוך.
]
לפני 17 שנים. 31 באוקטובר 2007 בשעה 18:50
