כללי: רח' רייך 12 תל אביב
________________________
בדירה שלנו ברח' רייך. השעה 11 בבוקר, וכרגיל, אחרי טיול בין העצים של רח' פרישמן והמלך שלמה, אני חוזר עם הלחם והקוטג' והקולה. אני עדין שותה קולה בבוקר כמו תמיד. דבר נהדר זה הקולה הזה ושיהיה כמה שיותר קר ותוסס ושיצרוב לי בגרון.
אני מסתכל על לוצ'יה קוראת.
לוצי'ה בת 85. אני בן 95. אבל הזין שלי עדין עומד! eh? אולי הוא עומד עכשיו? מפתיע לא? לוצ'יה ואני..עדין עושים את זה. לא כמו פעם אבל עושים. זה מה שחשוב לנו.
לוצ'יה? אני מנסה.
מה?
כלום כלום...
התרגלנו לקמטים ולעור הדפוק. אנחנו אפילו צוחקים...העור שלה נראה כמו עור של עוף לא מבושל. ושלי? כמו עוף לא מבושל רקוב. אבל אנחנו לא מוותרים. פעם בכמה שבועות מנסים והיא עדין עושה את הרעשים. הקול שלה שונה כמובן. גם אני עושה רעשים. בטח זה נשמע מוזר. ונראה מוזר אבל טוב לנו ככה.
אני מסתכל עליה. הריכוז הזה תמיד אפיין אותה..היא זו שלמדה תמיד וקראה. אני קצת כמו מהכפר, מפוגדרוז'ה אבל אולי אני סתם אומר כי היא תמיד צוחקת עלי שאני לא קורא כלום. שאני בור וולגרי. אישית אני מעדיף טלוויזיה - אפשר ללמוד הרבה ככה. תמיד אמרתי לה - אתם עם הספרים עוד יותר טפשים מאלה שלא קוראים. הכל מסובך אצלכם. אבל היא לא מסכימה כמובן.
היום מגיע לכאן מישהו מהמוזיאון. מר סובריצה. הוא רוצה לשאול אותי ואת לוצ'יה כל מני שאלות על פולין במלחמה. לוצ'יה מיד מסכימה אבל אני לא מבין את מי זה מענין. הרי הם כבר יודעים הכל.
נו טוב, נספר לו בכל מקרה. הוא אומר שזה חשוב.
לפני 18 שנים. 21 באוגוסט 2006 בשעה 0:41
