ראיון בוקר עם מר סובריצה
________________________________
מר סובריצה נכנס לדירה הקטנה. מיד היכה בו ריח נפטלין ושניצל. מישק'ה בדיוק התחיל את משימותיו לאותו יום - בישול, נקיון וסידור בגדי הקיץ בארון.
לוצ'יה קמה לאיטה מכסא המתכת שהיה מקומה הקבוע בסלון וביקשה ממישק'ה להביא לימונדה וופלים. מר סובריצה לא נראה כמו חוקר שואה כפי שדמיינה אלא יותר כמו סטודנט שקדן למדעים או ארכיטקטורה - חולצה לבנה מגוהצת, משקפיים דקות מעל עניים בהירות, מכנסי חקי ישנות לא אפנתיות במיוחד ונעלים ישנות גם כן ואכולות בקצוות. הוא נראה ירושלמי. רק חסרה הכיפה.
יופי, חשבה. בחור טוב ושקט. ונראה בעל טוב.
נתחיל? שאל.
נתחיל. תוכל לשבת שם. היא הצביעה לשולחן וכסא ליד הספה שהוכנו מראש לאורח.
מר סובריצה ניגש באיטיות ופתח תיק מסמכים שהביא. הוא הוציא 3 עפרונות, עת, טייפ מנהלים, מחק, מחדד ובלוק נייר וסידר אותם בסדר מופתי על השולחן.
מישק'ה בוא! מתחילים. אמרה לוצ'יה.
השניצל עוד לא מוכן. צעק
בוא. השניצל יחכה. מר סובריצה לא יהיה כאן יותר משעה שעתיים.
מר סובריצה תמה מעט למגבלה שזה עתה הונחה בפניו אך חייך והנהן.
מישק'ה הגיע לסלון וישב על הספה. לוצ'יה התיישבה על כסא המתכת ואמרה למר סובריצה: תתחיל.
ספרי מי את ואיפה נולדת בבקשה.
שמי לוצ'יה דוברוניצה זבגנייב. נולדתי בגדנסק ב 1925.
ואתה?
שמי מישק'ה זבגנייב. נולדתי בפולסקייאזנסקה בוז'ה ב 1910.
ספרי לי איפה הכרתם.
לוצ'יה: ב- 1939 כשהיטלר פלש לפולין ריכזו אותנו, יהודי גדנסק בכיכר והצעידו אותנו באיום רובים לחלק הפולני של הרייך לג'נרל-גוברנמה. היתה שם עיר בשם סטולזוניצ'ה.
מישק'ה: אני הייתי סוחר בדים עצמאי ועברתי מעיר לעיר בנסיון למכור בדים למפעלי טקסטיל קטנים.
מר סובריצה: והנאצים אפשרו לך לעבור סתם ככה בין מחוזות וערים?
מישק'ה: תמיד כשהגעתי למחסום או לנקודה בה היו שומרים, הייתי מתחפש לפולני, כלומר לא יהודי והם איכשהו האמינו לי ולא ביקשו ניירות.
מר סובריצה: איך היית מתחפש?
מישק'ה: הייתי מתנהג כמו אידיוט, שותה מעט וודקה ושופך על עצמי שיחשבו שאני שיכור, מספר בדיחות גרועות: "הר שטומפירר, שמעת איך גילו את אמריקה? שני יהודים שחו בים אחרי ששמעו שלנוסע בספינה נפל זלוטי במיים.." הם צחקו, אמרו "הנה עוד פולני אידיוט טיפוסי"
לוצ'יה: יום אחד שמענו המולה מאחד הרחובות - צעקות בגרמנית. רצנו למקום הרעש ואני רואה שני אנשי SS תופסים בחור נאה ומכים אותו מכות רצח.
"סרסור פולני! איפה הרשיון שלך לסחור כאן! מי הרשה לך לעבור את המחסום בכניסה..כלב מחורבן קטן. יורג, תפוס אותו...איפה המקל שלך."
במשך 20 דקות הם היכו אותו..כל הבדים שסחב על הגב נפלו לכביש ומיד החלו עוברים ושבים לגנוב אותם. משהו בי לא אפשר לי להזיז את מבטי מהסוחר הצעיר ופניתי לאחד הגרמנים בדיוק לפני שהרכיב אגרופן לידו ואמרתי:
"סליחה , המפקד SS, אוכל לדבר איתך שניה?" האיש הביט בי במין מבט משונה.
"מה את רוצה! את לא רואה שאני עובד?"
" סליחה המפקד SS, אני רק רוצה לומר לך שאני מודה לך וחושבת שאתה עושה את עבודתך נאמנה ושומר על האזור נקי מגורמים שליליים ומעריכה את הנחישות שלך לשמור על החוק וסדר. "
איש ה SS הניח לסוחר, ניגב את הזיעה מפניו, העיף את השיער הרטוב אחורה, התקרב ללוצ'יה ושאל בפולנית עם מבטא גרמני כבד:
"ומי נתן לך, זונה יהודיה זכות לומר לי שאני עושה את עבודתי נאמנה? סיפרו לך למה הגענו לביוב הזה? "
"כן המפקד SS. לנקות את המדינה משרצים ומיהודים."
"יפה. ומה את, יהודיה משריצה? מה לדעתך עלי לעשות איתך?"
"אינני יהודיה המפקד SS. שמי לוצ'יה דוברוניצה. אומצתי ע"י משפחה יהודיה מאחר ואני יתומה - ולכן אני בסטטוס "ספק-יהודיה". ראה"
לוצ'יה הוציאה את דרכונה לאיש SS.
"כן..כן" הנהן. "את ספק זונה. יורג, בוא תראה רגע..."
השניים עזבו את הסוחר והתקרבו ללוצ'יה. לוצ'יה היתה דקה ויפה. שיער בלונדיני חלק ועיניים כחולות וחזה בולט הפך אותה למטרה קבועה לחיזור אנשי ה SS בעיר. היא ניצלה עובדה זו לא פעם כדי להציל את עצמה ואת משפחתה המאמצת מאלימות קיצונית אשר ארבה ליהודי העיר בכל פינה.
"יש היום מסיבה במרתף הבירה של פולסקלר, שמעתם?"
"יורג, הספק זונה מזמינה אותנו למסיבה. מה אתה אומר?"
יורג ניגש ללוצ'יה ותפס לה את השד הימני בברוטליות. היא חייכה חיוך מאולץ.
כשהוא אוחז בשד, קירב יורג את לוצ'יה לפיו שהריח מאלכוהול או נפט.
"ואת תהיי שם ספק זונה?" חרחר כשהוא כמעט נוגס בשפתיה ומחייך.
"אהיה אם תרצה המפקד SS" אמרה לוצ'יה והסירה את ידו מהשד לאחר מאמץ מסויים.
"תגיעי לשם ספק זונה..ואם לא, נטפל בך ובעכבר המדמם הזה כאן."
"כן המפקד SS" אמרה והרגישה את הזיעה בכל גופה הדק נוזלת ללא הפסקה.
אנשי ה SS עזבו. לוצ'יה התקרבה לסוחר המדמם שקם לפתע עם חיוך כאילו היה רגיל לדמם ולשכב על כבישים. הגיש את ידו לשלום ואמר:
"תודה. אני מישק'ה. ואת?"
לוצ'יה נגבה את ידה מזיעה ואז את פניה:
"לוצ'יה". היא לחצה את ידו.
לפני 18 שנים. 28 באוגוסט 2006 בשעה 22:45