חוויות

אז מה היה לנו....
עליתי על גרביונים,לבשתי שמלה שחורה קצרה,נעלתי מגפי זמש אדומות קצרות על עקב,האיפור הקבוע-פס שחור בעיניים ואודם אדום,התבשמתי,ארזתי כמה בקבוקי יין, העמסתי 3 כוסיות על הביצ'מוביל ושמנו פעמינו תל אביבה לכיוון כלת השמחה.
נסיעה של חצי שעה נמשכה כמו נצח, כל הדרך הן קירקרו על מערכות יחסים,וזוגיות,וניתחו את דרכי הפעולה שלי במערכות יחסים ואיפה אני טועה. אני לא בדיוק הייתי שקועה בשיחה, הקשבתי, אבל לא באמת שמעתי,המחשבות היו במקום אחר,מצב הרוח היה בדיוק כמו בבוקר.
בשלב מסויים חברתי הטובה לינה שישבה במושב לידי ראתה את הבעת הפנים המיואשת שלי ואמרה לשאר הבנות לסתום,כי הן חפרו יותר מדי.
במהלך הנסיעה על כביש החוף,עברנו ליד נחל אלכסנדר וליד געש,מיד עלו הזכרונות על איך ששכב איתי על הדשא מתחת לכיפת השמיים והכוכבים בזמן שהממטרות התחילו לפעול בגעש,ועל העצירה הקטנה ליד העץ הגדול ליד נחל אלכסנדר בדרך צפונה. סיפרתי לבנות על החוויות וזה העציב אותי אף יותר.

הגענו אל היעד,עדיין לא הייתי אצלה בדירה החדשה,דירה קטנה וחמימה ליד נמל תל אביב,עם שכן חתיך בשם ליאור אשכנזי. אמרתי לה שאני נשארת לגור אצלה,שהיא יכולה פשוט לשים לי כסא ליד החלון עם משקפת וכך אעביר את שארית ימי.
פתחנו את היין,הרמנו כוסית לכבוד הזוג המאושר,החברות המתחשבות גם החליטו להרים אחת לכבודי,היא נהנתה משלל המתנות שהבאנו לה, ההלבשה התחתונה, דברים שנמרחים, צעצועי מין, סתם שטויות, כוסות מגניבות וכו' וכרטיס ברכה אחד שכתבתי לה ברגע של עצב מול הסטרפ און שהיה מונח לי מול הפרצוף בסקס שופ, אבל מכל הלב.
שוב פעם התפתחה שיחה על מערכות יחסים ועל ההכנות לחתונה ואני הייתי עסוקה בבקבוק היין כשכל כמה דקות בודקת את השעון כדי להפסיק את השיחה ולצאת לכיוון המועדון בשעה המיועדת.

השעה הגיעה וזירזתי את כולן לצאת,הגענו למועדון, היה שם שומר רוסי מעצבן בכניסה, ממש התאפקתי לא להגיד לו את דעתי עליו אבל ידעתי שמוטב לי לשתוק, אמרתי לו שאמורה להגיע עוד קבוצת בנות בהמשך ושיתנהג יפה.
נכנסנו פנימה, קיבלו את פנינו יפה, הושיבו אותנו במקומות טובים ושאר הבנות התחילו לטפטף פנימה.
ניגש אלי בחור, שזיהה אותי מהפייסבוק, שאל לשלומי ונשק ללחיי, כשהחברות שאלו אותי מאיפה אני מכירה אותו, שיעשעה אותן העובדה שאני לא, ושהוא זיהה אותי משם.
היו שם הזוכה מעונה קודמת של "לרדת בגדול" עם כל הצוות, כמה מכוכב נולד והבנות צחקו שגם אני סלבית כי הייתי במונית הכסף.
האלכוהול זרם, הכלה שמחה ואנחנו שמחנו בשבילה, רקדנו, צחקנו, על עצמינו ועל היצורים שסבבו אותנו, אחד היצורים שלח לי נשיקה באויר ואני התעלמתי בתגובה, המנחה של הערב היה חמוד ואף קיבל ממני צביטה בישבנו החביב כשלא ראה.
בשלב מסויים הבנות עזבו אחת אחת ונשארנו שתינו, אני וחברה נוספת, רקדנו לנו להנאתנו, נזכרתי כמה זה נחמד לסובב קצת ראשים בלי שום הענות מצדי רק שכעבור כחצי שעה התחלנו להרגיש כמו בנשיאונל ג'יאוגרפיק כשכל הזמן יצור אחר בחן אותנו יחד עם נסיונות נואשים להתחיל, זה הגעיל אותנו והחלטנו ללכת הביתה.
השעה הייתה בערך 4 לפנות בוקר, בדרך חזרה, החברה נשפכה, היה שוב שקט, הדלתות התנגנו בשקט ברקע, בחוץ היה מופע ברקים מדהים, האלכוהול פעם בי והכאב שוב החל לנקר לי את הלב.
חזרו הגעגועים, הזכרונות והדמעות.
הורדתי אותה בביתה עם חיוך מאולץ, גררתי את עצמי במעלה המדרגות הביתה, הראש והרגליים כואבים והלב אף יותר, התפשטתי, ראיתי את הקולר הכסוף שקנה לי מונח על המדף, זה העציב אותי שהוא מונח לו שם על המדף במקום להיות עלי, מחובר לרצועה הקצרה שהוא אוחז בה.
בהיתי בקולר ארוכות, יותר מכל באותו הרגע רציתי להיות במיטתו, כשהקולר לצווארי ואני מתנדנדת בין עירנות לשינה, הוא זורק כמה שטויות מצחיקות שמחייכות אותי, מספר איזו בדיחה, מגניב איזה ליטוף, נושק ללחיי ואומר לי "לילה טוב אימו".
.