חוויות

זה מתחיל ממני ומתפשט לאט לאט בכל הגוף.
יש בי מן הרגשה מוזרה כזאת, הרגשה בכאילו משהו קטנטנן מטייל לו בתוכי, מפינה לפינה, חוצה אותי לרוחבי ולאורכי, נוגע בדופן אחת ועובר לאחרת.
אני מתכווצת, אחרי שניה מתרפה.
המחשבות מתרוצצות, הפנטזיה הולכת ונבנת לה. פעם זה גבר שחום עור וחסון, פעם מספר גברים, פעם זה הגבר שאוהבת ופעם הוא אלמוני- אפילו פנים אין לו. לפעמים הם בבית, לפעמים בחיק הטבע, תמיד אבל תמיד העלילה מלווה בהמון סאדיזם, אגרסיביות וכאב.

אני מכינה את עצמי, ככה בנו אותי, ככה היה משחר הימים. כשאני מרגישה את ההרגשה הזאת בתוכי, אני צריכה להיות מוכנה ודרוכה בציפיה לדבר הזה שצריך להכנס לתוכי, אני מרטיבה, נוזלים חמים מתפשטים בחללי כדי שהביקור שלו יהיה נעים יותר.
אני רואה שהוא לא מגיע, במקומו מתקרבות הידיים, אחת מהן כבר הספיקה לבקר באיזור הפטמות, שכרגע קשות וזקורות הן.
הן מלטפות אותי, האצבעות מרפרפות עלי בעדינות, שתי אצבעות מפסקות את שערי הכניסה אלי, שתיים נוספות מעסות את הבלוטה הקטנה שנמצאת מעלי, מדי פעם אצבע חודרת לשניה וחוזרת למעלה.

העלילה מתפתחת לאט לאט, הם כבר שינו כמה תנוחות,רוב הסיכויים שהיא קשורה או כבולה למשהו, חסרת אונים. אולי עברו בדרך כבר כמה גברים, אולי אותו האחד- האהוב, כבר בשיא האקט מבצע בה את כל הדברים שמכיר, שאוהבת.

הגוף שלה מתפתל, הנשימות שלה מתחזקות, הופכות למהירות יותר. האגן מתנועע בכאילו קורא לאותו הדבר הזה שיגיע, מזמין אותו, למרות שאיננו שם.
אני מתחילה להתכווץ, מהר יותר, חזק יותר. מתכווצת ומתרפה. מרגישה שזה הולך לקרות.
האגן והירכיים רועדים, אצבעות הרגליים נוקשות, ואז, זה קורה, כמו פיצוץ אדיר, פורץ לו זרם נוסף שבסופן של כמה שניות אני מרגישה בהקלה, היא עדיין מתנשפת אבל אני , אני מרגישה פורקן, בכאילו הסירו נטל מעלי ועכשיו יכולה לנוח.

לאחרונה ההרגשה הזאת פוקדת אותי יותר ויותר פעמים ביום. אני יודעת שלפעמים היא אומרת לעצמה, "לכי תטפלי בעניין, זה הרי לא קשה למצוא את ההוא שיקפוץ לבקר בתוכה, יש בשפע. חיוך קטן, קריצה, משקה, שיחה והעניין מסודר".
כמה חבל שאני מגיעה יחד עם הלב בעסקת חבילה.
אנחנו חלק בלתי נפרד האחד מהשניה.
מי שלא ביקר בלב קודם, רוב הסיכויים שגם לא יזכה לבקר בתוכי.