היא ישבה על חוף הים. רוח קרירה ליחכה בעדינות את הצוואר החשוף. ביום שכזה, הא חשבה לעצמה, אי אפשר ללכת לים עם שיער פזור, הכל יתפזר ויכנס לעיניים, ואני לא אראה את הדרך ואמעד. לכן אספה את רעמתה בקליפס גדול. כמה קווצות שיער סוררות נשלפו החוצה מתוך הפקעת הרכה שעל ראשה, ושיוו לה מראה של רוזנת צרפתיה.
או עוזרת בית.
הרוח היתה נעימה.
תרמוס עם תה, שמיכה דקה להניח עליה את הגוף, והרבה אויר. בריזה שנושבת ומעיפה מעליה את כל צרות היום.
מגעה של הרוח על הצוואר היה כשל אצבעות מלטפות. יורדות מאחורי תנוך האוזן, משרטטות קו עדין לאורך קו הצוואר עד שמגיעות אל עצם הבריח.
עוד ליטוף, ועוד ליטוף, ולרגע היה נדמה לה שלא הרוח היא זו שמלטפת אותה כך, אלא אצבעותיו.
היא פקחה את עיניה, ולרגע ראתה את הים מולה, ואז שמעה את נשימותיו מאחוריה.
ללא מילים, היא נעתרה לו. זקפה את גבה, הרגישה את פלומתה סומרת לתחושת נשימותיו על ערפה. הרגישה את חזהו ניצב מאחוריה, קרוב קרוב. הרגישה את נשיקתו על קודקוד ראשה.
מראה הים נעלם בתוך כיסוי העיניים שחבש לה.
ידיה נאספו אל מאחורי גבה, ונעקדו בחבל. מגעו הקושר היה רך, אך הקשירה היתה צפופה, הדוקה ולא אפשרה לזרועותיה לנוע אף לא מילימטר.
הוא סימן לה, עדיין ללא מילים והיא צירפה את גופה לתנועת ידיו, שהנחתה אותה לשכבה על הגב.
כפתורי השמלה שלה נפרמו והשמלה הוסטה לצידי גופה.
סביב שני קרסוליה היא הרגישה את החבל מתהדק. אחר גם מעל ברכיה. החבלים משכו את ברכיה לצדדים, ופישקו את הרגליים כך שלא יכלה לסגור את הפישוק, גם אם רצתה.
היא הרגישה את הרוח מלטפת עתה, לא את צווארה, אלא את חמוקיה, ישבנה, ומרפרפות מעל השפתיים הבשרניות של הכוס.
מבלי שנגע בה, היא כבר הרגישה את הרטיבות מתחילה להציף בין רגליה, ואת הטיפה הראשונה שמתחילה לצוץ אל העולם. היא כבר היתה רטובה לחלוטין.
הוא הניח כף יד חמה על הגבעה הרכה שלה. רק הניח. והיא רטטה תחת ידו.
לאחר זמן מה, של מגע נקי, ישיר, הוא הסיט את ידו לכוון פתח הכוס. היא רעדה תחת ידו.
כשהסיט את השפתיים והניח את ידו ביניהן, עוד מבלי להחדיר ולו קצה אצבע, היא פלטה גניחה קטנה של עונג. והוא צחק.
הוא אסף את ידו, והתבונן בה. עקודה. פתוחה לרווחה. מצפה למגעו. בוערת מתשוקה.
היא חשה את רגליו משני צידי גופה וידעה בדיוק מה מגיע עכשיו.
למרות זאת חיכתה בסבלנות, וכשהרגישה את הזין שלו פועם ליד שפתיה – היא פתחה את פיה, עיגלה אותו לצורה המדוייקת, וקיבלה אותו לתוכה. בכל פעם ששפתיה החליקו על הזין הזקור, הוסיפה יניקה קטנה, ליקוק עם הלשון על שדרת האיבר, או הידוק שפתיים... בכל פעם שחדר אל פיה, התאמצה להכניס אותו יותר ויותר עמוק. היא הרגישה אותו מזדקר יותר ויותר, עד שמילא את כל פיה, לרוחב וגם לעומק.
כאשר הרגיש אותה משתנקת תחת גדלו, נשאר לעוד רגע אחד קצר, ואז שחרר אותה לנשום.
לא עבר רגע אחד, והיא חשה בידו על צווארה, מקטינה את יכולת הנשימה שלה, ואת ידו השניה חוזרת אל הכוס הרטוב והחם ומתחיל לשחק בו.
היא התפתלה תחת ידיו, בין הברכיים הפשוקות לרווחה, ליד האוחזת בצוואר, לחבלים על הידיים, לא היה לה שום טווח תנועה, ובכל זאת נעה במילמטרים בודדים בין ידיו. זרמי חשמל נעו בין בטנה, לראשה, לכוס, ועד לקצות כל פטמה, שם חשה מגע חם ונעים של פיו. הלשון שלו סובבה את פטמתה הימנית, לקקקה, הניעה את הטמה מצד לצד, ציירה עיגולים סביבה, ואז גם נשכה נשיכונת קטנה ושוב, ושוב.
הגניחות הקטנות כבר הפכו יללות של עונג, והיד שהונחה על הצואר עברה אל הפה, להחניק את הקול העולה מתוכה.
אז, שמעה אותו מדבר אליה בפעם הראשונה "אני יודעת שתיכף את עוברת מגניחה לנהמה. אני מחכה לה, לחיה הפראית שלי. אבל היום, כאן, היא תנהם בשקט – זה ברור???"
היא הנידה בראשה במהירות, לאותה שהבינה. ובו בזמן לא ידעה איך תעמוד בהוראה הזו.
בין רגליה הופיעו חלציו, והיא הרגישה את הראש הקשה והעגול של האיבור הענקי שלו עומד בפתח. למרות שרליגה היו מפושקות עד כמה שניתן היה, היא ניסתה לפשק את עצמה עוד יותר, להזמין אותו להכנס. אך הוא רק עמד שם. והביט בה.
כולה רועדת, אינה יודעת מתי יכנס, ואם בכלל, היא רעדה תחתיו. הידיים מתחת לגב כאבו, הפישוק הממושך איבן את ירכיה, וכל מה שהיא יכלה לחשוב עליו הוא כמה היא רוצה אותו בתוכה. עמוק, חזק.
אחרי המתנה שהרגישה כמו נצח, הוא אחז בירכיה ונכנס. היא פלטה שאגה לאויר ומיד הרגישה איך הוא יוצא, וסטירה נחתה על לחייה. "אמרנו שהיום בשקט" הוא הזכיר לה בתקיפות.
כשחזר לתוכה, שוב, ושוב, חדר אליה בעצמה, מדי פעם נכנס ויוצא מהר, מדי פעם הולם בה עם כל הגוף ונצמד חזק.
בכל כניסה שלו, היא הרגישה שהיא נעלמת עוד ועוד לתוכו, ושבמקביל היא מרחפת. המושג "ספייס" חזר ונהיה בהיר ככל שהרגישו זו את זה יותר ויותר.
הוא אחז ברגליה, והפך אותה. שעונה על כתפיה היא הרגישה את הידיים משתחררות. הוא מתח אותן מעל לראשה, אחז בשתיהן ביד אחת, וחזר לתוכה.
היא כבר לא יכלה. הנהמות הקטנות הנמוכות, השתחררו באחת והפכו לזעקת עונג פראית.
הוא ידע שהוא כבר לא יוכל לעצור אותה. הוא יתן לה לשאוג, וישמח מכל שאגה.
ואם יבואו מציצנים לראות מה הרעש ומה המהומה..
שיבואו.
