הם יוצאים מהרכב, מוציאים את הציוד, מתחילים לצעוד.
מזרון מגולגל, אוהל, בקבוק מים, ותיק ההפתעות שלו.
כמה צעדים אל תוך החורשה, ופלג מים מפכה מקבל את פניהם.
הם מניחים את הציוד על האדמה, ומתחילים לפרוק.
היא מורידה את משקפי השמש שלה ומניחה אותם בתיק, הוא פותח את התיק.
״את יכולה לגשת אל המים, הוא אומר לה. אני בינתיים אבנה לנו אוהל.״
היא מסתובבת ומביטה בו.
משפט קצת ״caveman״ שכזה. טוב שלא הלך לצוד ולהבעיר להם אש. ועדיין, היא יודעת שכמה שהיא לא תראה בעצמה אשה חזקה, פמיניסטית, מתקדמת - יש משהו מאד מושך בגבר שמקים לך מחסה. מסתבר שתחושת בטחון זה דבר סופר סקסי.
היא מדלגת על כמה אבנים ומתיישבת ליד קו המים.
הוא מסיים את ההקמה ונעמד בקצה החורשה. מביט בה.
היא יושבת על שפת הנחל.
כפות רגליה במים.
״תפתחי את הכפתורים של החולצה״ הוא מנחה אותה.
היא פותחת.
הוא מביט בשדיים הלבנים, ובפטמות הורודות מבצבצות מבד הפלאנל המשובץ.
היא התחילה להגיע לאחרונה עם חולצות מכופתרות, והוא כל כך נהנה לראות אותה כך, ערומה כולה פרט לחולצה המשובצת הפתוחה שלה.
״בואי״ הוא אומר לבסוף, למרות שיודע שהוא יכול להביט בה כך עוד זמן רב. המכנסיים כבר מתחילים להיות צפופים, והוא מבין את המסר שהגוך שלו שולח.
היא קמה ממקומה, מדלגת בחזרה על האבנים שמעל פלג המים, ובאה עד אליו.
בפתח האוהל הוא אוחז אותה, מחבק אותה וחופן את ישבניה.
היא מניחה עליו את הראש לרגע. זה חדש, רק לאחרונה התחילה להרשות לעצמה להתרפק עליו.
אחרי רגע שכזה, הוא מסמן לה והיא נכנסת לאוהל. מתיישבת על המזרון, וממתינה לו.
הוא נכנס ומתיישב מולה. עדיין מביט.
משהו היום, מאפשר לו את אורך הרוח קודם כל להביט.
הוא מסתכל בעיניה, ורואה את המבט היומיומי, המתחכם, המתלוצץ הולך ומצטעף.
הוא יודע בדיוק מה קורה בין הרגליים שלה כשהיא עוברת פאזה ומתקרב אליה מאד. יד אחת נשלחת אל עורפה, לקרבה אליו לנשיקה והיד השניה נשלחת אל בין הרגליים, לבדוק כמה היא כבר רטובה שם.
והיא רטובה.
הוא יודע שרק המחשבה על מה שהוא עתיד לעשות לה, מוציאה ממנה התרגשות אדירה, והמבט הירוק המתמסר, מתחיל להראות כבר מתחנן למדי.
הוא מרגיש אותה נושמת עמוק, ושולח שתי אצבעות ומלטף איתן את השפתיים החיצוניות, את פנימיותן, ואת פתח החור החם והפועם שלה. הוא כל כך אוהב את קבלת הפנים שהכוס שלה עורך לכבודו בכל פעם. מוזג לקראתו את כל נוזלי העונג שקיימים בו, כדי להעביר את המסר כמה שהוא רצוי, כמה שהוא אהוב.
הוא מחייך.
והאצבעות מטיילות להן עוד פנימה, ועוד פנימה.
פעם היה מעיז לחדור אליה כך אולי רק לקראת סוף הסשן. היום הוא יודע שהוא יכול להכנס לאיזה עומק שיבחר, מתי שיבחר ועם מה שיבחר. לו יהא זה אגרוף, אצבע, זין, או צעצוע - החור שלה רק מחכה למגעו. וכך גם היא.
אצבעות עושות דרכן במעלה הנרתיק, והוא מרגיש את נשימותיה מעמיקות, ומתחזקות. עוד נגיעה בדפנות במפנים, והיא מתפתלת בין ידיו, הוא מתחיל להניע אותן בתוכה והיא מייללת ונמתחת, והנה הוא גורף אותה, מכוון את תנועת כף ידו אל הבטן, מעסה את קירותיה הפנימיים בתנועת חפינה והיא גונחת, עיניה עצומות והוא ידוע שכל מה שהיא חושבת הוא ״אל תפסיק״.
וכשראה שהנה, היא עוד רגע מתמוססת כליל סביב כף ידו, שלף אותה החוצה ובא אליה.
חדר לתוכה, הניף את רגליה אל כתפיו ובעל אותה שוב ושוב ושוב.
עיניה היו עצומות בחזקה, ידיה הונפו לצדדים כמו מנסות להפוך לכנפי פרפר.
ברגע אחד, הוא תופס את פרק כף ידה ומצמיד אותו בחזקה לצד ראשה. אחר גם את היד השניה, אוחז בשתיהן בכף יד אחת.
היא קופאת לשניה, מתעגנת על השיתוק. על חוסר האונים.
הוא יוצא מתוכה. מביט בה. כולה עוד רועדת מהמהלך האחרון.
מסמן לה להסתובב על הברכיים, וחוזר לתוכה בעצמה גדולה. השאגה לא מאחרת לבוא, ארוכה, חייתית, מהדהדת בין עצי היער.
הוא מסובב אותה בחזרה עם הפנים אליו, ומחדיר את כל אגרופו לתוכה, מניע אותו בתוכה פנימה והחוצה ומרגיש את הגל החם מתגבש והולך. כשהוא רואה שהיא רועדת לחלוטין מעונג הוא משחרר את היד החוצה, ויחד עם אגרופו, צונאמי של נוזל עונג פורץ מתוכה ומשפריץ לכל עבר.
הוא מכניס אותו שוב, ומגשים את האפטר שוק השני אל העולם.
והיא גונחת ומרחפת תחת ידיו. והוא יודע שהיא בגופה מקורקעת אליו, ובנפשה עפה לעולמות של צלילות ואדרנלין. הוא מעביר את ידו מבין רגליה אל פיה הפעור, ומחדיר את אצבעותיו לתוך פיה. ״תטעמי את עצמך״ הוא אומר לה ורואה איך היא מוצצת את אצבעותיו, ויונקת אותן לתוכה.
כשהוא מוציא אותן היא מרפה את כל הגוף, ונושמת עמוקות.
היא חשה בו נשכב לצידה, מעביר יד על פניה, על שדיה… כשהיד מגיעה לאיזור ירכיה היא רועדת. זכרון השריר עוד טרי וחי וסוער כל כך למרגש מגעו. בעוד ידו האחת מלטפת אותה, השניה כבר מרימה את ראשה לכיוונו, ומכוונת אותה היטב לכיוון ברור. היא מוצאת את עצמה בן רגע עם הזין הענק שלו בפה שלה, עולה ויורדת ויונקת ומוצצת, מרטיבה עם הלשון ומלקקת את הקצה. ״זו דרכו לקרקע אותי בחזרה מהעולמות האלה אליהם הוא שולח אותי״. היא יודעת.״ ואני עושה את תפקידי נאמנה ככל האפשר״.
אחרי הכל הם שוכבים זה לצד זו. פכפוך פלג המים שוב אינו צריך להתגבר על קולות הנשימה והשאגות ונשמע שוב בבירור.
הם מביטים החוצה אל היער, מניחים לרוח ללטף אותם. ונרדמים.
לעת ערב, קצת לפני השקיעה הם מגיחים מהאוהל, נשטפים במי הנחל, מקפלים את חפציהם ועולים בשתיקה אל הרכב.
קול המנוע משיב אותם אל המציאות, והם מותירים את הנחל מאחוריהם, ולצידו זכרונות, ושלולית של תשוקה.
