סיד-חרטא...

הוא ישב על הכורסה שלו. היא ישבה לרגליו.

כשסימן לה, הניחה את ראשה על ירכו והוא ליטף את שערותיה.

״שוב היית קטנה?״

״כן מאסטר״

״ובגלל זה היתה כל ההתנהגות האמוציונאלית שלך בימים האחרונים?״

״כן מאסטר, לא שלטתי בעצמי. היה לי קשה. ולבד. ורחוק״.

״ועכשיו?״ שאל

״עכשיו אני איתך מאסטר״ השיבה.

״נכון״ ענה ״עכשיו את איתי. אבל יש משהו שעוד צריך לקרות…״

״מה?״ שאלה בתמיהה 

״את צריכה להתבגר, להניח את הקטנה במקומה. לחזור מלהיות הקטנה שלי ללהיות הזונה שלי״.

היא הביטה אליו בשתי עיניה. הוא עצר את הליטוף והניח יד על קודקוד ראשה. אחר החליק את ידו לכוון העורף, ותפס בשיערה. הוא משך אותה אליו במהירות, והוביל את פניה אל עבר הכתף שלו, כך שהיא היתה שעונה על כולו, כמו אבנט אלכסוני של אביר. 

יד אחת מחזיקה בחזקה את השיער ומצמידה אותה אליו. והיד השניה מתחילה להצליף. בלי רחמים.

״תספרי״ לחש באוזנה הקרובה אליו.

״1 מאסטר…״

״ילדות קטנות לא צריכות להתפרק״

״2 מאסטר…״

״ילדות קטנות צריכות לדעת להיות חזקות בשביל המאסטר שלהן״

3 מאסטר…״

״ילדות קטנות צריכות לדעת מה עוזר להן להתגבר…״

״אבל מה שעוזר לי זה להיות איתך, והיית רחוק ו… אאוץ׳! 4 מאסטר…״

״ילדות קטנות יודעות לא להיכנס באמצע שאני מדבר!״

״5 מאסטר…״

״את הילדה הקטנה שלי?״

״6 מאסטר…״

״תעני!״

״כן מאסטר, 7 מאסטר…״

״וכבר לימדתי אותך איך להרגיע את עצמך, נכון?״

״כן מאסטר, 8 מאסטר…״

״ומה עשית בשביל זה?״

״ניסיתי, מאסטר, 9 מאסטר, אאוץ׳…״

הוא כבר הרגיש את כל הגוף שלה רועד. ידע שהיא מקווה שההצלפה העשירית תהיה האחרונה.

״קומי״ פקד עליה. ״תסתובבי עם הגב אלי, רגליים מפוסקות, ידיים שלובות מאחורי העורף. ותמשיכי לספור״.

״10 מאסטר…״ הוא שמע אותה מסננת מבעד לשיניה החשוקות.

״11 מאסטר… 12 מאסטר…״ הגוף שלה התקפל אחרי כל הצלפה. רגליה כשלו מדי פעם והיא התיישרה והכינה את עצמה לבאות. ״13 מאסטר.. 14 מאסטר… 15 מאסטר… 16 מאסטר… 17 מאס… מאסטר..״ היא עצרה כדי לנשום את הכאב. כל איזור הישבן והירכיים שרפו… הידיים החזקות שלו היו כלי ההצלפה המדויק ביותר. הכאב היה עמוק. חד. מחמם. שורף ומעביר בה זרמים נוראיים, וגם עוטף. אף פעם לא ידעה להסביר בדיוק איך זה יכול להתקיים בו זמנית.

״18 מאסטר…״ היא המשיכה לעמוד עם ידיה שלובות מאחורי ערפה וחיכתה להנחתה הבאה, אך זו לא באה. גופה בער.

ושקט מאחוריה. היא שמעה את נשימותיו. יכלה לשמוע אותו מביט בה, בוחן את הצבע החדש של עורה שהעניק לה. מרוצה. 

״את יודעת למה עצרתי?״ שאל

״כי הייתי ילדה טובה?״ ענתה

״לא. כי עד 18 את ילדה טובה. אחרי 18, את כבר זונה טובה״

ובלי לחכות לשניה הוא החדיר אליה את ידו בעצמה. הגוף הרועד והרטוב קיבל אותו בשאגת שחרור, ולא עברו כמה שניות והיא קרסה לידו, מקבלת אותו אליה, מתפתלת סביב ידו, מגששת דרכה אליו… 

״אז מי את? ילדה או זונה שלי?״ הוא נהם אליה

״מה שתרצה שאהיה״ היא ענתה

״התשובה יפה״. חייך תוך שהוא גורף אותה מבפנים, ״אבל לא מספקת אותי היום. עכשיו, ברגע זה - מי את?״

היא התמסרה לעצמת המגע ולא ענתה. הוא עצר בבת אחת ושלף ממנה את ידו. הביט ישירות בעיניה, ולא נתן לה להסיט מבט אף לא לשניה.

״מי את?״

היא הביטה בו במבט מתחנן, שירשה לה לשתוק. שיגיד לה מי הוא רוצה שתהיה עכשיו. שלא יחזיר אותה לראש.

הוא לא ויתר. אחז בה, והביט. מחכה לתשובה.

״ה… אמ… זונה״ עצמה עיניים ולחשה בשקט.

״תסתכלי אלי. לא שמעתי אותך.״

״זונה״ הציצה בו בחפזה, וצחקקה מתוך מבוכה ומצוקה.

״תסתכלי לי ישר בעיניים ותגידי בקול ברור: אני הזונה שלך״ ציווה עליה.

כשמבטה בושש להתיייצב מולו, היא הרגישה סטירה נוחתת על לחיה. ועוד אחת. הסטירות היו מפלט מצויין מהמבט שלו. 

אחרי הסטירה השלישית פקחה עיניה.

״אני הזונה שלך, מאסטר״ אמרה ובעיניה נצצו דמעות.

״את הזונה הנהדרת שלי״ הוא חייך אליה. אסף אותה אליו, וחיבק. תוך שהוא חוזר ללטף את שיערה אמר לה ״בכל פעם שאני רחוק, והילדה הקטנה מתעוררת, תזמיני את הזונה. תני להן לעזור זו לזו. הן יסתדרו מצויין, יעסיקו זו את זו ואת תוכלי להתפנות לעניינים שלך. אם המצברוח של הילדה יפעיל אתכן - תני לזונה לשחק איתה. לחפש לה בגדים שווים, לספר לה סיפור, לכתוב משהו יחד… אם הגוף שלך ירגיש תשוקה או מתח או כאב שאי אפשר לפרק, תני לזונה חופש לקחת אותו לאונן ולחקור… את לא מודה בזה, אבל היא יודעת בדיוק מה לעשות בשביל שתוכלי לפרוק. מה את אומרת?״

״אני אנסה מאסטר״

״ יופי. את אוהבת להיות הזונה שלי?״

״מאד, מאסטר״

הוא תפס בראשה ומיקם אותו בין רגליו.

״מצויין. הזין שלי חיכה מאד בסבלנות. עכשיו טפלי בו טוב טוב…״