על אוטומט להכנס בבוקר לכתה,
על אוטומט ללמד,
על אוטומט לשבת עם הצוות,
על אוטומט לחדד
כמה נקודות שחשוב לזכור לקראת הפרוייקט הבא,
על אוטומט לשלוח בקבוצה איזו תמונה
די יפה
שמחפשת את הריפוי בחשיפה.
על אוטומט לקלוט שאני על אוטומט.
על אוטומט לצאת להפסקה,
לכתוב פסקה,
על אוטומט לשלוח,
על אוטומט להתחרט, לחשוב שזה לא מדויק, שזה רחוק ממנו,
וממה שבעצם רציתי לומר.
על אוטומט להרגיש בתהום.
על אוטומט למחוק.
לנשום.
ולבכות.
להבין שזו מערבולת,
שיש מכאן שתי דרכי יציאה - או שמישהו עם סירה ישלוף אותי מלמעלה,
או ששוב אצלול פנימה ועמוק. אתן לכאב, לבהלה, לחנק, למים באף לשטוף אותי, ואצא מהתחתית החוצה…
ומאחר ואף אחד לא בא אלי עם סירה, אני מביטה לתחתית הים ומבינה שזה הזמן לבקר בה. שוב. בחושך. בפחד
עד שאעביר את סף המערבולת, ואוכל לשחות שוב…
על אוטומט להכנס לפניקה,
ולהיאבק בגלים עד ההתשה.
דרופ זה חרא.