מעברים מהירים כל כך.
אתמול.
על החוף.
הזמן שלקח בין שיחה על מילואים ללהיות חצי ערומה על החוף עם הזין שלך בפה שלי…
בין להרגיש שלושה זוגות ידיים עלי ושני פיות יונקים ממני, ללנשנש ענבים ולקטר על העבודה…
קאט מהיר בין סצנה לסצנה בסרט קולנוע בסגנון מודרני של שנות התשעים.
היה שם רגע, אחרי ה״סיבוב״ הראשון, שהלבשת אותי בחזרה, ואספת אותי אליך לחיבוק.
התכרבלתי בך. אחזת אותי ביד אחת, וליטפת בשניה. מדי כמה דקות הגנבת נשיקה על הראש. נמסתי לתוכך.
רציתי להרים אליך ראש וללחוש לך באוזן שזה החיבוק המושלם, ושאני מכורה אליו קשות.
אבל להרים ראש אמר להיות כמה שניות פחות בחיבוק הזה, ולא הייתי מוכנה לאבד אף לא טיפה אחת ממנו.
אז נצמדתי אליך יותר.
היה לי טוב להרים אליך עיניים כל פעם.
לראות בעיניים שלך רק אותנו.
אותנו.
אנחנו טירוף חושים.
אנחנו צלילה לחופש
ולעונג.
אנחנו פרא.
אנחנו אמת.
אנחנו חיבור כל כך חזק וכל כך אמיתי וכל כך משמעותי וכל כך מחייה.
יש אנשים שחושבים שאין בעולם קסם… הם טועים.