שדות העוטף.
בוקר זהוב.
האמר אחד מפלח קוי שדות.
מוצא נקודת צל שלא חונים בה חיילים. שניים יורדים ממנו.
היא לא מספיקה לסדר את הנשק, ואת משקפי השמש.
הוא כבר מגיע לצד שלה, אוחז בערפה ומסובב אותה עם הגב אליו. מצמיד אותה לגוף הרכב, מושך את החולצה מהמכנסיים ומעביר יד לבדיקה.
מותן, גב, כף, שדיים.
הוא מסובב אותו אליה בכח ורואה שהיא מתמסרת לתנועה ועיניה כבר עצומות.
ידו משחררת את חגורת המדים שלה, כפתור אחרי כפתור, וממשיכה בבדיקה.
שדיים, בטן, כוס.
הוא נעצר על הגבעה הרכה שמעל הדגדגן וידו נעה בסיבובים, מעסה, חופנת, מלטפת.
שניהם יודעים מה הולך להגיע.
הוא מציע לה להוריד את המכנסיים, שלא תיאלץ לחזור לבסיס עם כתמי רטיבות.
היא מתכופפת ומתחילה לפרום את שרוכי הנעליים במרץ.
"לאט" הוא מורה לה.
בזמן שהיא מורידה את הנעליים, הגרביים, התחתונים והמכנסיים הוא ניגש ומוריד מזרון. פורס אותו לצד הרכב, בצל, וחוזר אליה.
יד נשלחת על ערפה, תופסת בשיער שלה ומובילה אותה אל המזרון. הוא מניח אותה שם.
מתבונן בה.
מרחוק נשמע מחנה של חיילים. מהצד השני רעשי ירי מרגמות. הרוח בשדה שסביבם נעימה, ולוחשת בעשביה העדינה והיבשה שסביבם.
עיניה עצומות.
הוא מטייל על גופה בידיו.
כשמגיע אל בין הרגליים הוא מעסה את הדגדגן עוד, ועוד, ועוד, עד שהיא מתחילה להתפתל בין ידיו, כשקצב הנשימות שלה מתגבר, הוא מחדיר אצבע ראשונה, ושנייה, וחופן אותה מבפנים.
הנשימות מתגברות עוד יותר והיא כולה בתנועה. הוא מניח יד בטוחה וחזקה על הרווח שבין שני השדיים, ועוצר אותה מלנוע כל כך הרבה. היא מתרכזת במגע שלו. שניהם נעים יחד.
הוא מביט בה.
רואה את הגב מתקשת לאחור, את העיניים העצומות, שומע את הגניחות ואת האנקות הקטנות ומחייך חיוך של פרא.
כשהוא מוסיף לחדור אליה עוד ועוד עם היד - פרץ חם עוטף את כפו, הוא מרגיש את הצונאמי מתקרב, ומגביר את הקצב, ואת העומק, מסובב את ידו לזויות אחרות וכשהיא שואגת לאוויר הפתוח את הגוף שלה, זה מרגיש כאילו הוא יוצר חיים חדשים שנובעים מתוכה על ידי העונג הזה…
חיוך הפרא הופך לצחוק של פרא, והקולות שלהם מתערבבים,
זרם חם של עונג ניגר ממנה על המזרון.
הוא שבע רצון.