אני שוב יושב בחדר מול המחשב וכותב לך.. משתף אותך במה שאני מרגיש.. החדר חשוך ושקט, רק מוזיקה שקטה ומעט עצובה משתלבת עם רחש של המאוורר.
אני שוכח מהכול וכותב לך.. שורה אחר שורה. ושום דבר ברגע זה לא מסוגל להסיח את דעתי... את המחשבות שלי עלייך. ברגע זה בכל היקום לא קיים איש – רק את ואני, והשמש של שבת בערב.
אני יודע כי מפרידים בינינו הרבה קילומטרים, אבל כאשר אני כותב לך, אני מרגיש כאילו אני לוחש לך את מילותיי לאוזן... ואני מאמין כי את שומעת אותי...
את ואני ביחד, אין כאן איש מלבדנו. המקום אולי נראה ריק, אך לא לנו. אנו נמצאים כאן, בגופינו, עם המחשבות והרגשות, החלומות, בעולם שלנו עם תמונות צבעוניות, עם שביל לבן אל הירח, בים חיי ובהיר...
ואנו מתעמקים אל תוך הים, מתמזגים בו בנפש ובגוף לאחד, מבלי להוריד עניים אחד מהשני ולו לשנייה אחת... והרגש המאוחד שלנו יוצר כוח כה עצום וטהור, המסוגל להרחיק כל דבר רע ועצוב מדרכנו המשותפת.
כוח אשר ייקח אותנו אל השמיים, אל הכוכבים הנוצצים, אשר אינם יודעים לשקר או לפגוע..
ביחד, אנו מוצאים את היכולת להיאבק, להאמין ולשמור על כל הדברים אשר באמת יקרים ואהובים לנו כל כך.
וביחד, אנו ממשיכים לחפש את חיים האמיתיים, ממשיכים להשקיע באושר, ברגש, בחלומות, בעולמינו הנפלא...
את ואני ביחד, אין כאן איש מלבדנו. אין כאן מקום לצער, שיגרה, מחבואים והסתרות. רק אני ואת, והעולם שלנו, הבנוי על יסודות של אמון מלא, כנות והבנה, עוצמה ואהבה.
מעכשיו, אנו בונים את חיינו ואת עולמינו כפי שאנו רוצים לראות אותם. בונים ומגשימים את החלומות ואת הפנטזיות הכי אמיתיים שלנו.
אני בוחר באהבה ואני בוחר בך, ואני בוחר בעצמי ובמה שאני עושה. אנו נעזוב את כל המגבלות ונמצא את החופש להיות עצמנו, כפי שאנחנו באמת.
נתן חופש לרגשות ולמחשבות, למעשים אשר בליבנו. התודעה שלנו נקייה ומשוחררת. המעשים שלנו חופשיים ואינם מוגבלים על-ידי איש או דבר.
ואנו לא חוששים מכלום, כי אנו מסורים אחד לשני, ומסורים לעולמינו היפה. כי יש בינינו אמון מלא ואהבה.
ושוב את בחלומות שלי. ושוב אני איתך, עם הרגשות והמחשבות שלי. ואת ממלאה אותם. ואנחנו שוב ביחד... וטוב לנו...
ואני מחבק אותך חזק-חזק. חיבוק כנה ואמיתי צריך להיות חזק ורב עוצמה... כמו הרגשות שלי... הרגשות שלי כלפיך.
כמה נעים לי שאת איתי, בחלומותיי! בחלומות אנו לא נפרדים, כי ביחד אנו חווים ומעבירים רגעים הכי קסומים. בחלומות שלי אני נותן לך את כל האהבה והערכה שהצטברו בליבי.
בחלומות אני שלך, כל כולי. ואת שלי. בחלומות שלי...!
ושוב את, ושוב אני. וכמו תמיד, טוב לנו ביחד. אני רוצה לעשות אותך מאושרת, להוסיף לחייך המון צבעים חיים וססגוניים.
כי האהבה – היא לפני הכול רצון עז להעניק אושר ושמחה לאדם קרוב. ואת כה קרובה לי! את חלק ממני.
ואני לא מוכן לעזוב אותך, לעולם לא. עכשיו כשמצאתי אותך, כשמצאתי אישה ואדם אותה אני כל כך אוהב, מישהי לה אני מוכן לתת.
ואת יודעת, לפעמים כשכותבים את השם של מישהו על החול של חוף הים, מתחילים לתעות: האם הגל הבא ימחק אותו או לא...?
אך אני עוזב, מבלי להביט לאחור, עם אמונה וללא צל קטן של חשש או ספק, כי מה שכתבתי, יישאר חרוט לנצח נצחים. אין דבר אשר ישנה זאת...
אני
לפני 18 שנים. 31 באוגוסט 2006 בשעה 7:00
