מלאך קטן ישב על עננה גבוה גבוה למעלה. הוא השקיף על העיר, אשר נראתה כמו תל נמלים.
פתאום בחלון של בית אחד, הוא הבחין בפנים מוכרות.
"הרי זאת היא", - חשב המלאך והתחיל לגלוש מעטה. והנה הרגליים הקטנטנות שלו נגעו בקרקע.
הוא פתח את דלת הכניסה של הבית וגלש דרך פתח הקטן. עף לקומה השנייה ומצא את עצמו מול אותה הדלת.
עם יד קטנטנה הוא נגע בפעמון של הדלת.
"מי זה?" – שאל קול המוכר לו מהעבר.
- זה אני, המלאך.
- לא מכירה שום מלאך. אתה כנראה טעית בדירה!
- ממש לא, לא טעיתי! זה הרי אני, המלאך... בבקשה תפתחי...
הדלת נפתחה ומלאך ראה אותה. היא כבר הייתה מאוד שונה...
מותשת, חיוורת, בחלוק ישן...
"זאת באמת את? מה קרה לך?!" – שאל המאלך בהתפעלות.
- אנחנו מכירים??? אני רואה אותך בפעם הראשונה. מה אתה צריך? מה אתה עושה פה?
הבחורה הסתכלה עליו עם עיניים עייפות ולא הבינה כלום.
- את לא זוכרת כלום?
- לא. ואני מאוד עייפה ומציעה לך מהר להסתלק מכאן. מה גם שבקרוב בעלי צריך להגיע. אני חושבת, שהוא יהיה מאוד לא מרוצה מלראות זרים בביתו.
היא נכנסה לדירה והתיישבה על הכסא עם הגב למלאך.
המלאך התקרב אליה מאחור, ליטף את גבה וברכות וחיבק אותה.
"אני עכשיו אראה לך משהו, ותבטיח לי, שאתה תעזוב מייד..."
היא הורידה את החלוק, ועל גופה המדהים, על גבה המושלם, באזור השכמות, נראו שתי צלקות איומות...
"ועכשיו בבקשה תלך..."
פתאום צלצלו בדלת והיא כולה התכווצה. קפצה בחיפזון מהכסא ורצה לפתוח את הדלת. זה היה בעלה.
"ומי זה צריך להיות???" – שאל הבעל בכעס.
"הוא כבר עוזב" – הבחורה הסתכלה על מלאך עם מבט נוקב.
"אני רעב, ובעוד 5 דקות אני מתכוון לאכול" – סינן הבעל.
הבחורה מיהרה למטבח.
"הדלת שם, - הוא הצביע למלאך על הדלת. – תסתלק!"
דמעות בצבצו בעיניו הגדולות של המלאך.
- איפה הכנפיים שלה??? מה עשית עם הכנפיים? היו לה כנפיים כה גדולות ולבנות. למה כרתת אותן??? אתה הרי החרבת אותה! – המלאך צעק בבכי.
- מה אני חייב להסביר לך?! אנחנו אוהבים אחד את השני, וכמובן שמזדיינים ביחד. ואתה יודע איך הכנפיים הפריעו לזה?! אהה?!
לא היה לה נוח לשכב על הגב, ולכן חתכתי אותן! ועכשיו הכול בסדר אצלנו! אנחנו מאושרים!
המלאך כבר עף לרחוב, ירד גשם קר...
"אתם לא אוהבים אחד את השני!!! היא תמות איתך!..." – צעק לו המלאך...
הגבר רץ אחריו לרחוב, אך המלאך כבר היה גבוה למעלה.
"למה?!? למה אתה אומר את זה?!?" – צעק הגבר לשמיים.
"כי לאהבה הכנפיים אף פעם לא מפריעים" – לחש המלאך...
לפני 18 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 16:48