סיפור חלקי

3 לאפריל
החיים שלי התחילו היום. הוריי טרם יודעים זאת, אך אני כבר קיימת. אני ילדה.
יהיה לי שיער שחור ועיניים ירוקות. הכול כבר נקבע מראש, אפילו זה, שאני מאוד אוהב פרחים.

16 לאפריל
יש כאלה שאומרים, שאני עדיין לא ממש אדם, שרק האימא שלי קיימת.
אבל אני כן אדם של ממש, בדיוק כמו טיפת מים – בכל זאת מים של ממש. האימא שלי קיימת. ואני קיימת.

25 לאפריל
הפה שלי כבר נפתח. רק תחשבו על זה, שבעוד שנה אני אצחק, ואחר-כך גם אדבר.
ואני יודעת, שמילה הראשונה שלי תהיה – אמא.

30 לאפריל
היום הלב שלי התחיל לפעום לגמרי עצמונית.
מעתה, הוא יפעם בשלווה כל חיי ולעולם לא יפסיק.

4 למאי
אני גודלת מעט בכל יום. ידיי ורגליי מתחילות לקבל צורה.
אבל אני אאלץ לחכות עוד הרבה זמן: עד שרגליים הקטנטנות האלה יוכלו להרים אותי, בכדי שאוכל להגיע עד לידיים של אמא, ועד שידיים הקטנטנות האלה יוכלו לקטוף פרחים ולחבק את אבא.

15 למאי
על הידיים שלי מתחילות לבצבץ אצבעות זעירות. מצחיק עד כמה שהן זעירות!
אני אוכל ללטף עימן את שיערה של אמא.

22 למאי
רק היום הרופא אמר לאמא שלי, שאני חייה כאן, ממש מתחת ללב שלה.
אוי, עד כמה שהיא בטח מאושרת ושמחה! את מאושרת, אמא?

24 למאי
אמא ואבא שלי בטח חושבים, איך לקרוא לי.
אבל הם אפילו לא יודעים, שאני – ילדה קטנה.

9 ליוני
צומח לי שיער. הוא כזה חלק, רך וכהה.
מעניין מאוד, איזה שיער יש לאמא שלי?

12 ליוני
אני כבר מצליחה לראות קצת. מסביבי הכול חשוך. כאשר אמא תביאה אותי לעולם, אני בטוחה, שהוא יהיה מלא באור של שמש ופרחים!
אך יותר מכל דבר אחר שאני רוצה – זה לראות את אמא שלי. איזו את, אמא?

22 ליוני
מעניין, האם אמא שלי שמועת את ליבי פועם בשקט?
יש ילדים אשר באים חולים לעולם. אך הלב שלי חזק ובריא, הוא פועם לו לאט: טוק-טוק, טוק-טוק. תהיה לך בת ביראה – אמא!

28 ליוני
היום אמא שלי הרגה אותי...