לפני 18 שנים. 29 בספטמבר 2006 בשעה 22:11
זהו שרוך ראשון מהעבר הלא רחוק...
אי אפשר להרוג את הזיכרון. הוא שולף את הדברים הכי קטנים מן העבר, יישר לתודעה ועם הנאה סדיסטית גורם לי להתפעל.
...אני מסתכל בעבר הלא רחוק עם עיניי זכוכית, לא מסוגל להסיט את המבט ולא לעצום את העיניים....
- אני אוהבת אותך – את אמרת באותו לילה הכי משמעותי בחיי, והכוכבים שבשמיים התחרו עם ברק וניצוצות בעינייך.
- אני אוהבת אותך – את אמרת, והחומה כה מטופחת שלי קרסה לרגלייך.
- אני אוהבת אותך – את אמרת, ופתאום החסרתי פעימה לראשונה מהמילים שלך.
- אני אוהבת אותך – את אמרת, וכל העולם זז הצידה, מפנה לך מקום.
- ואני אוהב אותך – אני לחשתי... אלא שאת כבר לא כאן יותר...