פעימה של סקרנות

"קומי"
"לא רוצה"
"את לבושה?"
"לא"
"קומי!"

וכי יש לי ברירה?
אז קמתי, מהר מידי, ועכשיו הקרסול חבוש וכואב....

והכאב חד ופועם, כמו מעיין שנובע מתוך הקרסול אל הבהונות, עושה סיבוב על הכריות הרכות של כפות הרגליים ועולה חזרה דרך העקב לכל הגוף.
כאב מלקה והולם בעוצמה רבה, שמרפה את כל השרירים ומשאיר מקום רק לעוצמה שלו, גונב את כל תשומת הלב מכל תחושה אחרת, גורם לי להרגיש חיה, ערה, ממוקדת.

במיון האחות שאלה אם אני רוצה כדור, משהו להקל על הכאב, משהו להרגיע.
"לא"
"את בטוחה? זה בטח ממש כואב, תראי את הצילום שלך, נקעת את הקרסול, מתחת את הרצועה, הכל שם נפוח וסגול. אולי בכל זאת משהו להרגיע את הכאב?"
"לא"

"קומי"
"לא רוצה"
"את לבושה?"
"לא"
"קומי!"

וכי יש לי ברירה?
אז קמתי, מהר מידי, על הקרסול החבוש והכואב, רוצה לרצות אותו, שמחה לגלות שזה מסעיר גם אותי.

כואאאאב...........

תהייה אלי רך
כדי שלא ארתע
ואז רע ואכזר
כדי שלא אשתעמם
תכעיס אותי, תרגיז אותי, תשפיל אותי
עד שתפחיד אותי
ומתוך הפחד הזה אני אצמח
ואהייה לך למלכה

אומרים שכל מסע מתחיל בצעד אחד קטן, אולי. אבל המסע הזה מתחיל בשצף של צעדים וצועדים נרגשים מבשר טרי.

הצעות, רעיונות, שאלות, עצות, הזמנות, תוכניות.. ואני כולי עומדת (יושבת) עירומה (תמיד עירומה בבית) בתוך שצף האהבה הזה, נהנית למצוא את עצמי מוקפת באנשים שעניינם במין ומיניות (מסוג כזה או אחר, ברמה כזאת או אחרת) גדול כמעט כמו שלי..

מרגישה בבית...

ומה עכשיו? איפה מתחילה חוקרת ארצות פועמת שרוצה גברים ונשים, שולטים ונשלטים, שיחות ומגעים? הייתי מוכנה לעמוד בחדר, ולתת לכל אחד ואחת את האפשרות ללמד אותי, לחמוד אותי, לגעת בי, ללקק לי את כפות הרגליים, למצוץ ולשתות אותי, לקשור אותי, להצליף בי, להשפיל אותי, הייתי לוקחת אתכם אחד אחרי השניה והופכת לגבירתכם השולטת, לופתת אתכם, מתגרה בכם, גוערת בכם, מצווה עליכם לענג אותי עוד ועוד...

עם התחושה הזאת יצאתי לענייניי (איך היום יום מרשה לעצמו להמשיך כשכל כך הרבה עונג פוטנציאלי מחכה לי עכשיו??) ואחרי כמה צעדים פתאום הרגשתי את זה..
הצעדים שלי הפכו לפסיעות רכות, הגב הזדקף, הכתפיים ישבו נינוחות ומשוחררות, הצוואר התעגל ויצר קימור מתוק ומזמין, הישבן נע מצד אל צד בקלילות נשית מפתה... ואז התחושה הזאת...
לרגע אחד הג'ינס מתחכך כנגד התחתון ושניה אחר כך אני כבר מודעת לקרירות נעימה, לתחושה הנפלאה של משי דק שנרטב מנוזליי תשוקתי הבוערת... ואני אישה, כל כך אישה.

והוא? מרוצה בינתיים, או כך לפחות נדמה.. והמסע ממשיך..

פתאום הוא חזר..

אז הוא היה רך ומלטף, לימד להרגיש ולהיפתח, כמו אבא שרוצה יותר מכל דבר אחר לטפח את הדור הצעיר שלו, להעניק לו יכולות ביטוי, למידה ורגשות אפופיי אהבה.

שנתיים לא היה בנמצא, רק בזכרון עמום ומדושן מעונג קיומו המסעיר והאסור, מעולם לא נגע בי אבל חדר אלי עמוק יותר וכואב יותר מכל אדם אחר לפניו. עד שוויתר עלי כשחשב שאני עלולה לפרוץ גבולות אסורים.

ופתאום הוא חזר..

ועכשיו הוא בא אלי נוטף וחם, סוער וגועש. מחפש את המיניות שלי, המיצים שלי, בוחן את הגבולות שלי, רוצה להכאיב לי פיזית ולראות את עיני מתגלגלות ומצטעפות, את שפתיי משרבבות בלחש אנקות קטנות של כאב מאושר, מבקש לדמיין את ישבני המוצלף אדום ובוער ולישוק לו ברכות כדי שלא אשכח שבבסיסה זוהי אהבה.

הפעם הוא רוצה ללמד אותי לפעפע ולרטוט אל מול המחשבות הכי אסורות שלי, אל מול הפנטזיות הכי חופשיות ממוסר מזוייף שלי, הוא רוצה לשמוע אותי חושפת לראשונה את חזיונות התשוקה הלא ממומשות שלי ומפציר בי לרדוף אותן ולהפוך אותן למציאות.

והוא מביא אותי לפה, לכלוב, כדי שיהיה לי מקום ללמוד ולגלות ארצות חדשות של מין, תשוקה, שליטה, עבדות וארוטיקה. מבקש ממני לסגור אחרי את בריח הברזל ולהרגיש בבית, רוצה לעמוד מבחוץ ולהתבונן בי דרך הסורגים העבים פורחת אל תוך הסצנה, משילה מחסומים וגבולות.

והוא מכיר אותי יותר מכל אדם אחר. והוא יודע למה הוא מכניס אותי לכלוב והוא יודע שיהיה לי בו טוב. ולאט לאט גם אני יודעת ויוצאת איתו למסע ולוקחת אתכם איתנו.

חוקרת ארצות הפועמת בחוסר הטעמה מתחילה מסע מופלא אל תוך תוכיי מיניותה האנושית, אנושית מידי. אתם מוזמנים.