ג׳ינג׳ס חם

כניעה.
הסקרנות גוברת על הזהירות.
נחירי הטורף מתרחבים בשעה שהאדרנלין עולה.
ציד.
יש צורך קמאי בדם, קריעת הבשר מעוררת את התאווה כמעט כאילו היא היא הרעב בעצמו.

 

איפוא את? מי את? 

הרוח תרעיד את העשב הרך מעדנות 

בשעה שתגלי את גבך היפיפה 

מבקשת לחוש את הבל פיו של הטורף

 

מבקשת להיות נטרפת

 

פרח שהוגש לקראתי מעל במה מפוארת  נמשך לאחור.

יכולתי, אך לרגע, להתרשם מן היד הענוגה שאחזה בו ובאחת... הוא נמשך אל מאחורי הקלעים. 

חזר להיות בגדר אידאה, מושא לכמיהה.  

הפרח הזה, כמו היד שהושיטה אותו, נוצר בדמיוני

ומשנלקח ממני, החזיר לי באחת  את הזכות לחזור לשפיותי.  

מה שאובד ומותיר אותי מתגעגע לעולם יהייה איתי.  

מעין פרדוקס שכזה.   

שיהייה לך בהצלחה יקירתי.

 

בשורות טובות.   

   

 

בקרוב מגיע יום הולדתי. והשנה בניגוד להרגלי תיכננתי לחגוג לעצמי ולחברי באופן גרנדיוזי, נהנתני, לבזבז כסף , זמן, אנרגיה ולאהוב את עצמי. כי מגיע לי. הנה אמרתי את זה פעם אחת ולתמיד: ממש אבל ממש מגיע לי. 

 

אבל אם יש משהו שהייתי רוצה באמת זה עותק בלו ריי הכי איכותי שאפשר של הסרט שאני הכי אוהב בעולם: 

Love Actually

 

ומישהי לצפות בעותק הזה ביחד איתה, ולא לחשוש להיות איתה רך, ולא לחשוש להיות איתה אמיתי. 

 

כי אהבה היא באמת כל מה שצריך בעולם הזה. 

נכנס בשערי החדשה בצעד יציב יותר. 

 

יותר בטוח. מחוזר. מטופל. מנוהל. ממוקד. מכיר את עצמי. 

 

היתה תקופה קשה. כעת, 

 

אני שב אל עצמי. ובכל יום אני חוזר להיות עוד קצת מי שהכרתי. 

 

אבל אני גם קצת לא מוכר לעצמי. קצת יותר ממי שהייתי. 

ובעבור התוספת הזו, ההתעצמות הזו, שילמתי.

 

 

כעת מבין מדוע יש כאלה האומרים ששום דבר איננו סתם. שכל דרך מובילה לאנשהוא ושאין רע בלי טוב. 

 

שתהייה לנו 2014 מלאה בדרכי נועם ובחוויות טובות ובאנשים טובים. 

בשורות טובות. 

מחפש סיבות לצחוק. שבת בצהריים. אני ער מחמש. יש לי עבודה לעשות למחר. ואם לא אז למה לשכב במיטה ולגווע בתוכה? 

 

מחפש סיבות לצחוק. 

 

Job interview: 

I: "What's your greatest weakness?" 

A: "Honesty." 

I: "I don't think honesty is a weakness." 

A: "I don't give a fuck what you think"

 

מחפש סיבות לצחוק. משהו אינליגנטי. משהו טוב. 

A linguistic professor was lecturing his class the other day. “In English,” he said, “a double negative forms a positive. However, in some languages, such as Russian, a double negative remains a negative. But there isn’t a single language, not one, in which a double positive can express a negative.”

A voice from the back of the room retorted, “Yeah, right!”

 

ממשיך לחפש. 

חייב למצוא משהו גבוה. משהו מעט סנובי. הומור חכם שמצליח להצחיק בכל מיני רמות.

Son - Dad, what is the meaning of gay?

Father - It means 'to be happy'.

 

Son - So dad, are you a gay?

Father - No dear, I have a wife.

  חייב להיות יותר. יותר גבוה. יותר מצחיק. יותר חזק. יותר שנון.     מפשפש בענינים שלי. בוכה קצת.  מחפש עוד. חייב עוד.         

 

הבטתי לתוך עיניה.

כשנפגשנו בפעם הראשונה העיניים האלה כישפו אותי. הטוב שבהן, שיקף אלי את הטוב שבעולם כולו. חשבתי לעצמי ששום דבר רע לא יכול לקרות לי כשהעיניים האלה מביטות בי, באהבה כל כך גדולה, ברגש עצום. סלחתי לעצמי על הבגידות שלי בה בשם הצורך הקיומי להמשיך ולחיות לאור מבטן של העיניים האלה. 

 

היא היתה אלוהים עבורי. אלוהים. כמה שהיא היתה אלוהים. 

 

״את בטוחה?״ שאלתי. ״אין לנו תקומה?״ 

כן״ היתה התשובה. לרגע יכולתי לחוש איך אלוהים עוזב אותי. 

״את לא אוהבת אותי?״ שאלתי. יודע ממילא את התשובה. אבל מנסה. גם אדם שנופל מצוק מנופף בידיו כאילו יוכל להיאחז בחבל לו יקרה זה בדרכו. 

 

״לא כמו שאישה אמורה לאהוב גבר״ 

קמתי. לקחתי שקית עם בגדים ומעולם לא חזרתי. 7 שנים נמחקו באחת. חיים נמחקו. הרס מוחלט של תשתית שנבנתה במאמץ, על גבי שקרים, וזיוף והעמדת פנים שיש משיכה, וגם אולי על שיכנוע שאכן היתה כאן אהבה. 

אחרי שעה התחיל כאב קל בחזה. 

עברו מאז המון שעות. וימים. וחודשים. 

הכאב נעלם ושב והפציע מחדש בזמנים שלא הייתי מוכן אליהם. הוא לא נעלם. רק קצת מיטשטש אם מורחים עליו אלכוהול, וסמים, ונשים, ועבודה, וריבים בכביש, וביזבוזי כסף מטורפים, וקניות, וזיונים, ושעון במחירמשל שכירות, ו... ו... 

 

אני רואה אותה כל שבוע. 

ואני מייחל למותה. כפי שאני מתתי. קבור חי בתוך עורי, נרקב בקבר חיי. 

 

את מאבדת את התמימות שהיתה כל כך שלך.

ואני מתייסר ועורג אלייך מרחוק.

מן רומיאו ויוליה שכאלה, מעולם לא היינו.
מעולם לא נהייה

 

 

כתבת נחמד על עצמך אז באתי.
לא בריצה אבל גם לא בניענוע טקסי ומשתחצן של עצמות שכם כבדות.
באתי.
באותנטיות, בלי משוא פנים, בלי שקרים ובלי יומרות.
באתי. נעמדתי מולך
והבטתי.
בך.
פח.

אל לאדם להעיד על עצמו. ובכל זאת, בלוג, יומן רשת, הוא בבחינת מחווה אקצביסיוניסטית קיצונית. החצנת מחשבותיו ורגשות ליבו הכמוסים ביותר של הכותב. בלוג הוא האופן האולטימטיבי לאדם להעיד על עצמו.

 

אני שנים בכלוב. ואני שנים בשקט. למעט מספר פוסטים שיזמתי בפורום וכמה תגובות, כמעט ולא החצנתי את מי שאני. 

 

בקיץ 2013 אני חושב אולי לשנות ממנהגי. 

אולי זה האביב ואולי זה השלב בחיים, אולי הקרבה ליום ההולדת, אני מרגיש פתוח. אותנטי, מוכן לחלוק את עצמי עם העולם. 

 

אז הנה, מתוך הפרופיל שלי קליפ אחד מתוך סרט שגורם לי לייבב קבוע. ובשים לב למגיב הראשון 

שכותב:

 

i'm 42, played international rugby and have 8 tattoos. however, this makes me cry every time i watch it

, ואולי בתוכנו כולנו באמת רק כמהים שמישהו יאהב אותנו...

 

&sns=em