לפני 10 שנים. 11 באוקטובר 2014 בשעה 6:14
כשגרתי בניו יורק היתה מסיבה שהיתה מתרחשת פעם אחת בשנה. היא היתה ברמה אחרת לגמרי, הכניסה אליה היתה יקרה מאוד (גם במונחי וול סטריט) והמיקום היה מוטרף. אבל הכי חשוב שהיא היתה מוגדרת כנשף מסיכות, חובה, לא רשות.
ופעם בשנה אני באופן אישי הייתי מנסה לנתק את הרגש מהגוף. זה לא טבעי. אבל התפאורה הזו, כל מה שהיה שם, והגופות המושלמים (ולמרות שלא קראתי פוקו, אני מודה שבזמנו נראיתי כמו דוגמן תחתונים... כל הזכויות שמורות ;-)), זה היה באמת משהו מיוחד. לפעמים אני מתגעגע קצת לזמן ההוא.
לקחת לקצת רק את הגוף. לספק רק את הבשר.
