לפני 17 שנים. 13 בנובמבר 2007 בשעה 22:51
בואו נדבר ברבות.
עולמי הפנימי מתחלק לאין ספור.
אין ספור מטרות, אין ספור אפשרויות, אין ספור הגדרות.
עולמי הפנימי מתפתח,
נוצר, יוצר, הורס, מתחיל, מסיים, לומד, מרגיש, מתבונן, בעצמי, בכן, בכם.
עולמי הפנימי שלם וחצוי, ישנו ואיננו.
בליל. עיסה דביקה. ססגונית. מסריחה.
מלאה בדמויות
שמתבוננות החוצה
ומתפוצצות מצחוק.
דמות שמנה ודמות רזה, דמות קטנה ודמות גדולה, דמות גברית ודמות נשית, דמות חזקה ודמות חלשה, דמות בוטחת ודמות קנאית, דמות לוחמנית ודמות ותרנית, דמות מדויקת ודמות מטושטשת, דמות צבעונית ודמות אפורה, דמות מוארת ודמות אפלה, השמיים והשאול, העגולה והמרובעת, הברורה וחסרת הצורה.
ואני לא מבינה,
מה כל כך מצחיק?
זה עניין שצריך לברר.