בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

והיד רושמת

כל הקלפים על השולחן
לפני 16 שנים. 15 בנובמבר 2007 בשעה 22:52

אם תגיד לי שאני מכוערת או שמנה, אני אעשה כל מאמץ להשתנות. אני אאבד את עצמי, אסתכל במראה ואראה את האישה הכי מגעילה עלי אדמות.
אם תגיד לי שאתה אוהב אותי כמו שאני, אני אוהב את עצמי, בכל מצב. גם כשאני שרועה על המיטה בשיער פרוע, גופי רפוי ואני מפהקת ללא הרף.
אם תסביר לי שכדורגל או כדוריד מעניינים יותר מסרט של האחים כהן, אני אתחיל לאהוב כדורגל, בחיי! אני אפסיק להבין מה כל ה"אינטלקטואלים" האלה מוצאים בכל הסרטים הפלצנים האלה.
לאט לאט, אני אתחיל להאמין שצריך לחיות את הרגע, ואני אתחיל להאמין שאלוהים קיים, ואז אני אשנא סושי ואוהב מאכלים אחרים, ויפסיק להיות לי קר כל הזמן, ואני ארצה ללכת עם עקבים גבוהים וחצאיות מיני.
ואז תגיד לי שכאב זה דבר טוב. אני אתחיל להנות מכאב, ואני גם ארצה שתקרא לי זונה, וכלבה.
ואני אפסיק לרצות איתך קשר זוגי אמיתי, ואז אני אבין שלבגוד זה בעצם בסדר. ואני גם אבין שלך זה מותר ולי זה אסור.
ואז אני אלך.
ואז מישהי אחרת תתפוס את מקומי
ומישהו אחר יבוא במקומך.

strong man - אהבתי מאוד - מרגש (פרט לסוף- ברשותך אשנה אותו למרות שאין ךי כשרון כתיבה):
"... ואז ארצה איתך קשר זוגי מתמשך ,ואז אבין שלבגוד זה לא בסדר. ואני גם אבין שאתה ואני לא רוצים בכלל.
ואז אני אשאר.
ואני תמיד אהיה שלך
ואתה תמיד תהיה שלי "
שבת-שלום.
לפני 16 שנים
Yosefus​(שולט) - חזק
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י