שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוב(ר) ההרמון

אתמול היה דוב ויהיה גם מחר.
הכי דוב בהרמונה של הגבירה.
לפני 4 שנים. 15 באוגוסט 2020 בשעה 16:54

פחד יכול להיות דבר טוב.
למעשה רוב ההתפתחות של המין האנושי  נבעה מתוך פחד.
פחד מחיות, איתני הטבע, מתחרים מקצועיים, גרם למין האנושי להתאמץ ולהמציא.
כאשר אני שומע הודעה בהנגאאוטס אני נדרך, מזדקף פיזית ווירטואלית.
פחד ושמחה. 
כאשר היא מורה לי להמתין לה, אני ממתין ביראה והלב שלי הולם בחוזקה.
ואני חי יותר.
רק השמחה כשהיא מגיעה מצליחה להתעלות על הפחד.
שילוב הרגשות הזה הוא קוקטיל מופלא מכדי שמילים יתארו אותו.

ואז הקשב שלי מזדקף.
כי איתה אין איזור נוחות או מקום לחוסר קשב.
היא יכולה להיות מצחיקה ומצמיתה, היא יכולה להיות חדה ורכה.
וככל שאני מפחד, ככה אני רוצה יותר.
וככל שאני חושש יותר מתגובתה, ככה אני פוחד פחות להגיד לה את שלא אמרתי לאיש.
להפתח, להיות חסר הגנות ומסכות.
ואז הפחד נעלם לרגע ויותר מכל אני מרגיש מוגן.
בטוח.
בבקשה גבירתי, חתמי את שמך על ליבי.

 

Milonga​(שולטת) - מכור אחד, מה יהיה? כמה זמן תצליח לפעפע ככה? 🙂
לפני 4 שנים
rosso​(נשלט){Milonga} - אני בונה על 120. שלך. :-)
לפני 4 שנים
Milonga​(שולטת) - תזכיר לי מחר, אספר לך משהו מצחיק על 120.🙂
לפני 4 שנים
Synt​(נשלטת) - אני חושבת על זה הרבה, על הדיסוננס שבין הפחד (אולי יראה זו מילה יותר מדויקת?) לבין תחושת הביטחון (להיחשף ולהזדקק ולהיות פגיעה מולו, בעיקר). זה מעניין, כי אולי זה דווקא בא ביחד, האחד מאפשר את השני. יותר מאשר בכל מקום אחר
לפני 4 שנים
rosso​(נשלט){Milonga} - מסכים לגבי היראה.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י