יתכן ודמותו של רוסו, כפי שהיא משתקפת מהבלוג, היא של איש חלש.
אולי מזכיר מים וסבון בתוך שקית, כזה שזז לאיפה שמזיזים אותו.
אבל למרות שאין הנחתום מעיד על גיסתו, זה לא המצב.
כמו שאומרים בשכונות מסויימות (בהן יצא לי לגדול) אני "לא פראייר".
אני יודע לעמוד על שלי, לפעמים (לא מספיק נדירות) גם להרעים קול.
הלוואי שהייתי קצת פחות חמום ביום יום.
אבל החדשות הטובות הן שההלוואי של לפני שנה ושנתיים התגשם היום ואני פחות חמום מאשר הייתי אז.
אני רחוק מלהיות חלש, אני חזק מאוד.
בעיקר מול גבירתי.
לכרוע ברך או להגיד "כן, קיסרית העולם" לא מצריך כח או מאמץ מנשלט.
לחטוף 80 מלקות לא מצריך כח, רק גוף.
אבל שאדם יביט לתוך עצמו,נטול הגנות ויסתכל על הרגשות הטבעיים, אך הפחות מפוארים, כמו קנאה או פחד.
זה מאמץ אמיתי.
להודות בקיומם, קודם כל בפניי עצמך ובטח שבפני גבירתך ולהתמודד- שם, לדעתי, נמדדת העוצמה.
להודות בחולשות שלך, זו הכניעה האמיתית, והיא מצריכה כח אדיר.
כח ואמונה מוחלטת בעליונתה וצדקתה.
ולא פחות מכך אמונה מוחלטת במי שאתה מתוודה בפניה -ביחוד שהיא נשוא קנאתך
אני חזק מול העולם, אבל הכי חזק מולך.
כי יש לי כח להכנע.
לך, גבירתי
