לפני 4 שנים. 25 באוגוסט 2020 בשעה 11:39
זוכר.
את הרעשים בראש ואת התסכולים.
את העצבים ותחושת הקבס מעצמי.
זוכר איך כל אלו הפריעו לי לראות כמה טוב יש לי.
זוכר.
את הימים במדבר ובעיקר את הלילות.
חם במדבר ביום והחום מייבש ומעצבן
וקר בו בלילה ומפחיד.
זוכר.
את התפילה לשקט.
את הכמיהה לנורמליות.
את המריבות העצמיות
את קולות הנפץ.
זוכר.
ולא שוכח להודות על מה שיש.
ויש.
למי שהשתיקה את הרעשים.
למי שגרמה לי לחייך שוב, מבפנים.
בר מזל וחב תודה
לך, גבירתי.