לפני 4 שנים. 7 בספטמבר 2020 בשעה 8:50
כשאני רוצה להרגע, להתנתק מלחצי היום יום ולאתחל את עצמי, אני אוהב ללכת לים, או למדבר.
להתבונן שעות, בלי צלצולים וצפצופים.
יש משהו מאוד מרגיע ומחזיר לפרופורציות בהתבוננות בים או במדבר.
אתה הקטן, נזכר כמה אתה הערה, שולית יותר או פחות, בהסטוריה של המקום הזה.
יש שם הכל, יופיה הפראי ועוצמתה של הבריאה, חיים ומוות, חום וקור, אושר ועצב.
מאז ראיתי את עינייך לא הלכתי להתבונן בים, גם לא להתפעל שעות מעוצמתו של המדבר.
בעינייך, גבירתי יש עומק וחוכמה,הרבה טוב, פראות חמודה וצחוק ועצב, אהבה וכאב.
עינייך הן סיפור שאפשר לקרא אותו גם 70 פעמים, תמונה שאפשר להביט עליה שעות ובכל פעם לגלות טפח נוסף בסיפור, עוד פרט בתמונה.
עינייך גבירתי, מרגיעות אותי ומסעירות את ליבי.