גברת גורל ישבה לידנו בבית הקפה והאזינה.
לא הבחנתי בה, לא אתפלא אם גבירתי כן.
מעטים הם הדברים שייקרו סביבה, בהם גבירתי לא תבחין בזמן אמת.
גברת גורל החזיקה מחברת, או שמא זה היה טאבלט, מאיפה לי לדעת? אני הרי לא הבחנתי בה, או בכל דבר אחר שאינו גבירתי.
אז גבירתי עדיין לא היתה גבירתי, אבל בין אם היא גבירתי או לא, הנוכחות שלה ממגנטת ומהפנטת.
לכן באופן טבעי ואנושי לחלוטין הדבר היחיד עליו הסתכלתי ("אתה בוהה", היא גערה בי בשקט) היה הגבירה המרשימה שיושבת על כיסא נדנדה.
אז לא שמתי לב לגברת עם הטאבלט.
Big mistake.
מתברר שזו היתה גברת גורל, אני לא הכרתי אותה בפנים.
אבל היא? אוהו כמה שהיא הכירה אותי.
זו היתה תקופה שהיא הסתובבה לידי לא מעט, שיחקה בי, חזתה בי מתרסק ומתרומם לי לאיטי.
כמו איזה גיבור סרט מצוייר מנקה מעצמי את הפיח ואבק הדרכים, מורח יוד על הפצעים ומנסה להמשיך.
ואז הגבירה שעוד דקות תהייה גבירתי, הסבירה לי שיש הבדל מהותי בין יחסי שליטה וירטואלים (כפי שחוויתי בעבר) לבין להיות נשלט באופן פיזי.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא", אמרתי בביטחון, "שליטה זו שליטה ורגש הוא רגש" .
בשלב הזה, גברת גורל לא יכלה לעצור את עצמה ופרצה בצחוק גדול, משפריצה קצת מיץ תפוזים.
נתתי מבט זועם בוולגרית שצוחקת בקול לידנו וניסיתי להסביר את הגישה שלי.
גבירתי האזינה, חייכה ואמרה שאני טועה.
אני התעקשתי שלא.
לא לקח הרבה זמן עד שהבנתי שכמו (כמעט) תמיד, גם בעניין הזה היא צדקה.
אבל אם גבירתי מנצחת נדיבה, כזו שמסתפקת בהבנה שלי שהיא צדקה, הוולגרית שישבה לידנו היא נקמנית מרושעת.
גברת גורל החליטה לנקום בי בדרכה האכזרית.
היא גרמה לי להבין כמה אני זקוק למגעה של גבירתי, כמה אני זקוק לנשק אותה, לנשום את ריחה.
ואז, אחרי שהבנתי והתמכרתי, לסדר את העניינים כך שבכל פעם לפני שאפגוש את גבירתי יקרה דבר מה, שימנע את זה ממני.
פנמדיה שלמה היא שלחה אל העולם, רק בגלל המבט הזועם ההוא שנתתי בה.
ואולי לא רק בגללי. יש לה הרבה קליינטים, זאת.
גבירתי, בכל אופן שולטת בי ביד חזקה, בקול ובמילה מרחוק.
אבל זה לא דומה. כי היא לא דומה.
וכי אני חושב, מדמיין, משחזר ומנסה להרגיש את הרגע בו אזכה שוב לנשק אותה, לחוש אותה.
הטעם הנפלא שלה עוד בפי.
ואחרי שהרגשת וטעמת, הרעב הרבה יותר גדול.
אז גברת גורל יקרה, רגע לפני יום הכיפורים, אני רוצה להתנצל:
המבט שלי לא היה במקום ובחיי שאני גם מבין את הצחוק שלך.
וכן, בהזדמנות הזו אני גם מבקש להודות לך על שהפכת אותי לרכושה של גבירתי, על שגרמת לי להרגיש כפי שאני מרגיש, על שמכל גבירות, מלכות, קיסריות ואלילות, נתת אותי בידיה היפות והטובות של גבירתי.
אפשר, בבקשה, לסיים עם העונש שהטלת עלי? יש לי גבירה לנשק.
