מר סדר וגברת כאוס.
החיים שלנו נמצאים בפער התמידי שבין הסדר לכאוס, בין התוהו ובוהו לבין 'וירא אלוהים כי טוב' של יום שישי.
אנחנו שואפים לסדר, אבל מידי פעם המציאות כאוטית ואנחנו מוצאים עצמנו מתמודדים עם ההשלכות שלה.
נדמה ששום דבר שאנשים שלא חיו במלחמות עולם (או אולי במלחמת הבלקן) לא דומה לכאוס שיצרה הפנדמיה הזו.
מליוני אנשים שחייהם התהפכו, מקצעות שהפכו לא רלוונטים ביום, תהליך מדהים של מעבר לעבודה מרחוק ואחריו, מי יודע איך יראה עולם הנדלן העסקי?
וזה בלי לדבר על האנרכיה ברחובות.
ומתוך הכאוס הזה, אתה מחפש את הסדר.
את השליטה שלך בחיים ובאירועים.
להיות נשלט.
לכאורה להיות נשלט זה עניין כאוטי, הנה אתה מעניק את השליטה למישהי אחרת.
ימים אני מסתובב עם השאלה, למה אני מרגיש שהיותי רכושה של גבירתי הוא דווקא הסדר?
למה מציאות אחרת היא הכאוטית בעיני.
בשביל התשובה תצטרכו להמשיך לקרא. :-)
לובסטרים.
כדי לחיות, לובסטרים צריכים בית ליד בית קפה.
או במקרה שלהם רצוי סלע עם צדפים.
רק שיש הרבה יותר לובסטרים ממקומות מושלמים.
אז החזקים תופסים את המקומות הטובים.
איך יודעים מי חזק? ברוב המקרים לובסטרים, כמו בני אדם יכולים להעריך מה הסיכוי שלהם.
אם זה לא קורה הלובסטר שחושק לגרש את השני ינסה תנועות מאיימות שיענו בתנועות של הצד השני.
ברוב המקרים שנשארו - הם יבינו מי חזק יותר והשני יוותר.
הקטע המעניין קורה כאשר שניהם מאמינים בכוחם.
או אז, יתחיל קרב קשה ואלים בסיומו המנוצח יפנה את הזירה.
הקרב ישפיע על שני הצדדים.
השפעת התבוסה על המנוצח תהיה אדירה, הוא ירגיש כה מובס וחלש עד שהדבר יתבטא במבנה הכימי של המוח שלו.
יותר אוקטופנין על חשבון סרוטונין.
הוא יהיה כה חלש ומובס עד שהוא יפחד להכנס לקרב גם מול לובסטר שלפני התבוסה היה בורח מפניו.
אצל המנצח התוצאה תהיה הפוכה.
הקטע ההכי מעניין הוא שאם חושפים את אותו לובסטר מובס לסרוטונין, הוא נדרך, מרגיש בטוח וחזק.
ויהיה נכון להלחם גם אם אותו לובסטר שהביס אותו.
(הזדמנות נהדרת להמליץ לקרא ולשמוע את ג'ורדן פיטרסון)
סרינה ווילאמס מול הרשת.
פטריק מורטוגלו החל לאמן את סרינה ויליאמס אחרי פציעה קשה שעברה ב 2012.
ויליאמס, מפלצת טניס של ממש בעולם טניס הנשים, כמעט ופרשה בשל סיבוך בניתוח.
להלן כאוס.
מיד לאחר החזרה שלה היא הודחה בסיבוב הראשון בטורניר חשוב.
הבטחון שלה התערער והספקות באשר ליכולתה לחזור לצמרת הטניס הדהדהו בראשה.
מיד אחרי אותו כשלון היא החלה להתאמן אצל מורטוגלו.
זה לא היה פשוט בהתחלה, כיוון שהוא היה צריך לרכוש את האמון והכבוד שלה.
אבל מרגע שזה נעשה וסרינה סמכה עליו, החלה הנסיקה שלה.
בתקופה הראשונה שאחרי הפציעה, הביצועים שלה כאשר היתה עולה לשחק מול הרשת, היו חלשים מאוד.
עבור שחקנית בסגנון שלה, מדובר בבעיה אמיתית.
מורטוגלו היה יכול להציף בפניה את הבעיה, אבל הוא הבין שהבעיה היא לא טכניקת משחק, אלא מחסור בסרוטונין.
במילים אחרות -ביטחון עצמי.
הוא אמר לוויליאמס "שמעי, עברתי על הסטטיסטיקה שלך וכשאת מול הרשת, ב 80 אחוז מהמקרים הנקודה תהיה שלך"
סרינה לא טיפשה ואמרה שהיא מרגישה שהיא איומה מול הרשת.
התשובה של מורטוגלו היתה "אני לא יכול לשנות את התחושה שלך, אני רק יכול להראות לך נתונים סטטיסטים"
האמת היא שאלו לא היו נתונים אמיתיים.
אבל זה לא חשוב, כי החשיפה הזו של סרינה לסרוטונין גרמה להם להיות נכונים בהמשך.
(המלצה 2: The playbook, נטפליקס)
צחוק וסדר.
הייתי לובסטר מובס.
מסיבה לא לגמרי מובנת או רציונלית, גבירתי לקחה אותי והפכה אותי לרכושה.
רכושה זה תואר מחייב.
מהר מאוד ועם הרבה אמת וקשיחות היא כבשה את אמוני, גרמה לי להעריך אותה ולהקשיב לה.
להאמין לה. לסמוך עליה.
ואז במילים טובות, במילים קשות ובמילים מצחיקות, גבירתי חשפה אותי לסרוטונין.
נכון יהיה להגיד שהיא מאזנת הסרוטונין שלי.
כי כשהיא חשה שאני עף על עצמי, היא מנחיתה אותי.
לפעמים גם מפליקה ומשפילה. (להלן אוקטופומין)
היא הסדר שמאפשר לי להיות חזק יותר ומפוקס יותר מול הכאוס.
בתמורה אני מצחיק אותה.
מידי פעם. :-)
