הוא אוהב את הבוסית שלו, למרות שהיא מאוד קשוחה אליו.
הוא אוהב לעבוד, מאוד אוהב לעבוד, אבל מאז היא הבוסית שלו הוא עושה לרוב עבודות פחות משמעותיות, בטח לא את אלו שהכי מגרות אותו.
העובדה שהוא מקבל משכורת רק כשהיא מחליטה, לא תמיד קלה לו.
אבל אחרי שנים הוא מאושר, הוא למד לעצור את עצמו, להיות צנוע יותר ולהשמע להוראותיה.
הוא אוהב אותה, את הראש שלה, את הקשיחות שלה, גם כשהיא מודיעה שהאישור שנתנה לו לקחת מפרעה מקרן ההשתלמות בוטל.
הוא בנה על המפרעה, אבל הוא ידע שהיא צודקת.
זו לא הפעם הראשונה שיש לו בוסית, אבל היא שונה ומיוחדת ולכן התקופה הזו לא דומה למה שהיה.
ובטח לא דומה לימים שהיה עצמאי, לפני שקיבלה אותו לעבודה אצלה.
הוא שנא את עצמו ואת הבזבזנות שאיפיינה אותו בימים שהיה עצמאי.
פזרנות שגרמה לו להפסיק להתרגש מהשכר ומהסיפוק שבקבלה שלו, סיפוק שנובע קודם כל מכך שהבוסית שלו מרוצה.
הוא אוהב אותה.
כל כך אוהב שלא פעם הוא חשב לעצמו: כמה טוב היה אם לא רק הבוסית שלו היא היתה , אלא הסוהרת שלו.
כמה חושק הוא להיות האסיר שלה.
* הז' של דובי.
