מוזיקה היא תרופה לנפש וככזו היא עניין מאוד אישי.
לעיתים אנחנו נברח משיר או סגנון, עד שנחבק אותו ולעתים הוא פשוט לא ידבר אלינו.
לפעמים המילים הן לא יותר מליווי קולי למוזיקה, בהרבה מקרים מוזיקת פופ היא כזו.
ולפעמים, המילים הן חלק עצום מהסיפור והן זורקות אותנו למקומות וזמנים, נותנות כח להמשיך. .
לעיתים נוגעות כל כך עד שאנחנו מתעמקים בהן.
(בפודקסטט המצויין "שיר אחד" מספרים בכל פעם את סיפורו של שיר אחר, מומלץ מאוד הפרק עם אהוד בנאי ומהרי נא")
ברוב מקרים, הסיפור שמאחורי השיר פחות מעניין אותנו.
כי הנה יש מוזיקה שמשתלבת עם מילים שנוגעות, ועכשיו המילים הן כמעט שלנו, אז לא אכפת לנו "מה רצה המשורר להביע".
את, גבירתי, את שיר מיוחד מאוד. בטח בעיני.
מוזיקה יפה מאוד, הרמונית, מדוייקת, סימטרית ומאוד שונה.צליל אחר.
את, גבירתי, שיר שמצמיד אותך למקלטים (איזו מילה יפה וישנה) בכל פעם מחדש.
אבל למרות שמהרגע הראשון אי אפשר להתעלם ממך, את לא שיר פופ קליל.
את יצירה הרבה יותר עמוקה, רבדים של מוזיקה שרצוי להאזין לה עם אוזניות איכותיות כדי לא לפספס אף צליל ויש עשרות.
פילהרמונית ומוזיקת רוק, יחד, בשלום מקסים.
המילים בשיר שלך, גבירתי, חודרות לתוך הגוף.
אבל, אפילו זה לא מה שעושה את השיר הזה לכל כך מיוחד ויפה בעיני.
והנה הוא הדבר:
כשמעמיקים במילים שלך, כאשר לומדים מאיפה באו ואיך נכתבו המילים לתוך השיר, אי אפשר שלא להתפעל יותר.
מכל מילה, אות ותו שאף אחד מהם לא הוצב במקרה, עד שנראה שסותתו ולא "רק" נכתבו.
להאזין, להתמוגג להרגיש ולהתרגש.
ולרצות להיות בית, או אפילו שורה בשיר הזה.
