שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוב(ר) ההרמון

אתמול היה דוב ויהיה גם מחר.
הכי דוב בהרמונה של הגבירה.
לפני 4 שנים. 2 בנובמבר 2020 בשעה 13:51

האהבה שלי היא לא רגילה. 
היא חמה, רותחת, מבעבעת, לפעמים צועקת.
אבל אני שלך. 
אז אני מגיש לך אותה כמו שאת אוהבת.
מצוננת מעט, תרבותית יותר.
 
קל לזלזל באהבתו וכניעתו של נשלט.
עבד, אפס, הם רק חלק מהכינויים השגורים כלפי נשלטים.
בנאדם רוצה להכנע ולנשק רגליים, לא בדיוק תכונות מעוררת כבוד.   
קל גם למכור לנשלטים אשליות או לדבר גבוהה גבוהה. 
אבל אני לא אפס ולא באמת עבד. 
ואת לא כמו כולם, את מיוחדת. 

את דואגת שלא אשגה באשליות. 
ואת מעריכה. 
אותי האדם ולא רק את הדמות הכורעת מולך. 
אותי כנשלט. 
את מעריכה את האהבה שאני מרעיף עליך. 
את הכניעה שלי, כנשלט, את הגאווה שלי להיות שלך.
היא לא זולה בעינייך. 
להיות מוערך על ידי גבירתך, מה נשלט צריך יותר?

 

Milonga​(שולטת) - זה פשוט, דוביקו:
לא לוקחת שום דבר שהעולם נותן לי כמשהו ברור מאליו.
ומודה יום-יום על מה שיש לי.
גם בהרמון. :)
}{
לפני 4 שנים
rosso​(נשלט){Milonga} - את מיוחדת, גבירתי.
פשוט מיוחדת.
והגישה "הפשוטה" הזו מרגשת אותי.
תודה, גבירתי.



לפני 4 שנים
לוט - הכי מיוחדת
לפני 4 שנים
Milonga​(שולטת) - :)
תודה, מותק.
לפני 4 שנים
Antimatter​(נשלט) - דובקי, אתה צודק. אבל אגיד לך מה אני צריך יותר. יותר דקות עם גבירתנו.
לפני 4 שנים
Milonga​(שולטת) - אתה אומר את זה לדוב, יא חצוף?
לספור לך כמה פעמים ראית אותי מאז שהוא ראה?
(אולי בכל זאת תתחתנו?)
:)
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י