הביטחון שלך, בעצמך, גבירתי, ממיס אותי.
וזה אתגר, כי את לא רוצה נשלט נמס.
(אם כבר, אז אספרסו כפול וחזק. 😄 )
הבטחון שלך, לבקש ממני לתקן אותך כשאת טועה.
לדרוש ממני להגיד את האמת.
גם כשאני לא מסכים איתך או כשהיא פחות מפוארת.
כי את רוצה אותי חזק, עם חוט שדרה.
הבטחון הזה, מאיים להמיס אותי, אבל אני מחזיק מעמד.
הביטחון שלי בך, מכניע אותי.
ביכולת האינטלקטואלית שלך, בטוב שלך.
באמונה המבוססת על היכרות שאת לא תפגעי בי, שלא תתני לי לפגוע בעצמי.
אני בוטח בך, אבל לא מוותר עלי.
אני הולך אחרייך בעיניים כמעט עצומות, אבל בעירנות מוחלטת.
וזה מיוחד ושונה.
פעם, מאמן כדורסל מפורסם ששיחק נגד מכבי ת"א, נשאל איך הוא ניצח אותם, את התשובה שלו לעולם לא אשכח: "גרמנו להם לחשוב", הוא אמר.
גבירתי, את לא יריבה, אבל השיחות שלי איתך הן האימון הכי מיוחד שיש.
אני לא יודע מראש מה השדה שבך מתכננת, אבל בעיני אלו הדקות הכי מרתקות ביום.
לפעמים האימון הזה נוגע במקומות הכי עמוקים של הרגש, לפעמים של חוט השדרה ולפעמים של המוח.
לפעמים השיחות איתך נעימות לאגו ולפעמים פחות.
אבל תמיד תמיד, את גורמת לי לחשוב.
