דוב(ר) ההרמון

שמיני של חנוכה. 
"אני צריכה אותך בטלפון" היא כתבה, לא לפני שביררה שאני זמין ובאיזור מבודד. 
אני, צייתן שכמותי, התפניתי. 
"דוביל'ה, הכלובון עליך?" היא שאלה.
עניתי שבוודאי. 
ואז, גבירתי הורתה לי להסיר אותו.
האסיר התמתח מיד כאשר שוחרר מתאו וכשהיא החלה לדבר, קולה ליטף אותו בעדינות ורטט עבר בגופו.
הוא כל כך התרגש והתגרה עד שהזיל דמעה. 
בעודי מתוח ונרגש, שמעתי את  גבירתי שואלת אותי "מתי אוננת בפעם האחרונה?" 
חשבתי ולא זכרתי, זו היתה תשובה טובה, כי היא הצחיקה אותה. 
ואז, גבירתי הקציבה לי זמן והשורה "ואז אגמור בשיר בזמור" הפכה רלוונטית מאי פעם.