לפני 3 שנים. 16 באפריל 2021 בשעה 21:28
ואני חושב, מה עדיף?
ונניח, לו יצוייר, שהיה מישהו שלא אכל שוקולד מימיו.
ואז לא רק שטעם ממנו, אלא שגם לא מסתם שוקולד פרה הוא טעם.
אלא היישר מהשקולטייר הראשי של Zotter
ואם יש מוכשר ממנו, אז ממנו.
האם עדיף היה, לו נשאר כשבלוטות הטעם שלו לא פגשו את הטעם הנפלא על גבול המושלם, או להיות זה שטעם?
ואחרי שטעם ויודע למה הוא מייחל, על מה חושב בלילות, למה הוא משתוקק בימים?
ואחרי שטעם, האם אי פעם יוכל לאכול שוקולד פרה או אפילו הרשי?
ואני שטעמתי ויודע למה אני מייחל ועל מה אני חושב בלילות.
אני רק חושב על טעמה של גבירתי.
על טעם נוכחותה המהפנטת בחדר.
על קשיחותה הרכה ועל דאגתה הקשוחה,
שמעוררת בי תחושה פנימית שדבר לא ידמה לה.
שלווה שלמה ורעד הפנימי.
אל הרגש הכי מדוייק שנוצר בי.
לטעום ולנצור, להודות לאל ולגבירתי.
כי זכיתי.
