רצון וצורך.
בשיחותי עם גבירתי, אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב על ענייני רצון וצורך.
יותר מאשר אני אומר ש"אני רוצה" או "אני צריך", אני עוצר את עצמי כשאחד מביטויים הללו עומד בשערי פי.
כי שניהם ואם לדייק, אז בעיקר הרצון, הם אגואיסטים.
ואני רוצה (הנה שוב הרצון הזה) להיות פחות אגואיסט שמתעסק ברצונותיו ויותר מרוכז בגבירתי.
ובכל זאת, הם שבים ומופיעים ואני נאלץ לחסום אותם, כי אני אומנם "נידי", אבל אני לא רוצה להציק לגבירתי בעניין ואני רוצה ללמוד להיות ככל האפשר עבורה.
וכן, שוב אמרתי רוצה.
הצורך הוא הבן דודה המנומס, או שמא הפחות מנומס של הרצון.
פחות "אגואיסט" במובן הטהור של המילה, אבל כיוון שהוא בא מהבפנים-הוא יכול להיות כמעט אלים כשהוא לא מקבל את שהוא צריך.
בימנו דור ה I, אנחנו מחליפים לא אחת בין הרוצה לצריך.
אנחנו רוצים את הגאלקסי החדש, אנחנו לא צריכים אותו, בטח שלא חייבים.
ואני, גם רוצה להיות עם גבירתי, אבל גם מאוד צריך.
כי מעבר למאווים האגואיסטים שלי, היא הפכה עבורה לצורך כמעט קיומי, כמו אוכל,אוויר ומיים לנשמה.