להיות שלה זה כמו נסיעה ברכבת שדה.
רכבת השדה נוסעת בין הרים ובין סלעים.
נסיעה מרהיבה ושקטה, עם נופים עוצרי נשימה.
ובדיוק כשאתה מתמכר לנוף ולנסיעה וחושב שאתה ברכבת רגילה, קופצת ההפתעה.
רוב השיחות של גבירתי ושלי הירככיות לחלוטין.
יש בהן, גם פרוטוקול ברור.
ועם זאת, רובן יומיומיות, על החיים ובכלל, נטולות הקשר בדמס"י, בטח שלא מיני.
גבירתי מאפשרת לי להביע דעתי, לעיתים גם אחלוק על דעתה ואתווכח (וברוב המקרים אודה שהיא צדקה).
היא יודעת בדיוק מה קורה בחיי ואני בחייה.
ואז, כשאני כמעט שוכח מהעניין, היא שולחת לי אימוג'י של מנעול ואומרת שזה ציווי.
ואני הולך להנעל.
להיות שלה זה לשכח את היכולת שלה לנעוץ, מטאפורית, את עקב נעלה על צווארך ולהזכיר לך את שאתה צריך לעשות ולא עשית.
והיא כ"כ צודקת, שאין לך אלא לקבל את החרפה בהכנעה.
היא צודקת רוב הזמן, אבל כשהיא רוצה, יש לה דרכים אכזריות להיות צודקת.
להיות שלה זה לחיות בעולם שבו יש לה את השליטה למתגים ולמפסקים של הנפש שלך.
קצת כמו להיות בחדר עם תאורה רגילה ואז בלי התרעה או יכולת חיזוי, יכבו האורות, יפתחו עליך ספרינקלרים.
והיא יודעת מה זה עושה לך והיא נהנית מכך שאתה תחשוב שעות על מילה או שתיים שזרקה.
אנחנו ממשיכים ומדברים ומספרים והיא חכמה ומבינה ולומדת מהר ומשתלטת מהר בהבנה של נושאים אותם לא הכירה ואנחנו נוסעים בין גאיות ועמקים.
וקצת אחרי שאשכח את שדוניותה וארגיש בנוח שוב יוצאת שדה.
להיות שלה, זה לאהוב את השגרה ולקפוץ בבהלה כשהיא מחליטה.
להתמכר לשיחה איתה ולהזקף במתח כשהיא רוצה.
להיות שלה, זה מרגש.