גבירתי יושבת על ספת העור מולי, רגליה מונחות עלי.
בטבעיות מעוררת צמרמורת, היא מניחה, מזיזה ולוחצת.
קוראת מייל בטלפון ולא נותנת בי מבט.
משל הייתי חלק אינטגרלי ופרוותי מהכורסה .
האצבעות שלה נוגעות במסך בצורה שיחודית רק לה.
יש לה דרך יפה, סקסית וקלאסית להקליד במסך.
אני מנצל את ההזדמנות לגנוב מבט ולהקליט את הרגע מבלי שתגיד לי "דובי אתה בוהה".
למרות שברור לי שהיא יודעת בדיוק מה אני עושה.
למגע רגליה אני נשנק, נלחץ ובעיקר נפעם.
כל כל טבעי ויפה הוא הרגע, כמעט כמו רגליה היפות.
עד שהוורבליות שלי נעלמת ואני נאלם.
אני לא גאה בזה והיא לא אוהבת את זה.
אבל, בניגוד אליה, אני מתקשה לנהוג בטבעיות בסיטואציה הזו.
וככל שטבעי לה יותר, היא מרטיטה ומרטיבה אותי יותר.
כי היא הכי סקסית כשנוח לה.
כל שאני רוצה זה למלמל מילות סגידה ותפארה.
ואני יודע בדיוק מה יקרה אם אגזים, לדעתה.
ויש לי נטיה כזו.
אז אני מביט בה בעינים שמחות ועצובות גם יחד.
מאושר לחוש אותה ולא יכול שלא להצטער שלא הבאתי איתי גם כמה דליים.
כל כל הרבה כריזמה וסקסיות נוטפות ממנה אל הרצפה.
שמדובר בפשע שאני לא אוגר אותן. 🤗
אבל אני שירותי ואגואיסט גם יחד.
ואני יודע כמה אתגעגע לרגע הזה וכמה אתענג עליו.
שגם בשביל מליון יורו אני לא קם.
בונוס:
אילוסטרציה של מה שאני רוצה להגיד כל יום, אלמלא גבירתי היתה אומרת לי להרגע. 
