לכל אחד מאיתנו יש המון שירים שהוא אוהב.
זה טבעי, מוזיקה היא דבר נפלא.
אבל יש שיר אחד אחר, לפעמים יותר מאחד.
אבל לא הרבה יותר.
כזה שהוא מעבר ל"סתם "שיר יפה.
שיר שמכניס אותך לתדר יחודי של רגשות.
אולי זה משהו שקשור לחוויות ילדות, אולי משהו אחר.
אולי משהו שרצית, או ברחת ממנו.
זה נפלא ומוזר בו זמנית.
כי אי אפשר להסביר את העניין.
אולי חנן בן ארי צודק בסוף זה הלחן,
שחודר לנימי הנשמה ומרגיע אותה בצורה שאין דומה לו.
ואולי אלו המילים שמחזירות אותך לרגעים משמעותיים.
גם אם הכותב לא הכיר אותך
ואלי זה בכלל השילוב,
נוגע ושורט בצורה יחודית, ממכרת.
זורק אותך לרצפה ומרים אותך לשחקים, בו זמנית.
גורם לרצות לשמוע אותו בלופים אין סופיים.
עד שהספוטיפי שלך מתחנן לשיר אחר.
יש יפים אחרים, יש אולי מצליחים ממנו.
אבל אין כמותו.
ואת גבירתי, את השיר הזה עבורי.
ויותר מרק שיר אחד.
שיר לשבת:
גם זה שיר לא רע בכלל.
