לפני 5 שנים. 10 במרץ 2019 בשעה 7:58
חשוף מולה, את שריון ההגנה הנחתי בכניסה לחדר.
יש משהו מפחיד בלהיות כה חשוף, לא מוגן.
חשוף לפגיונותיה, למילותיה.
מלא יראה, אבל לא מפחד.
סומך עליה. בוטח בה.
רק בכניסה לחדרה, אני פורק את שריון ההגנה.
בטוח ובוטח .
על הברכיים, מולה.
רק לחבק אותה, לנשק את ידיה, ביקשתי.
רק לחוש אותה רציתי.
כי רק מולה אני יכול לכרוע,לא לפחד לבכות, לא לחשוש להיות חשוף.
רק מולה אני אני.