יש כל כך הרבה דברים שאני חש, כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה להביע.
רוצה למצוא 181 מילים של תודה, של רגש, מילה על כל יום.
אבל מילים, הן לפעמים כ"כ ריקות ועניות ביחס לרגשות.
והכל נראה חיוור, תפל, לעומת מה שבלב.
רציתי להיות שלך, מאוד.
אבל לא הבנתי כמה חזק זה יהיה.
לא גרדתי את ההבנה.
לא הערכתי כמה עמוקה תהיה השליטה שלך, כמה חזקה תהיה ההשפעה שלך עלי.
ולא חשבתי שיכולה להרקם חברות בין 2 נשלטים, כמו זו שבין אנטי לביני.
חברות, שכמו כל דבר בהנהגתך, התפתחה למשהו אמיתי, ויחודי.
ידעתי גבירתי, שאת חכמה.
כל מי שיקרא אותך יבין כמה חוכמה, ושנינה יש בך.
אבל לא הערכתי כמה עמוקה ויחודית היא חוכמתך, וכמה כל שיחה איתך תסתיים במחשבה ארוכה.
כי להיות שלך, גבירתי, זה לדעת לחשוב, לדעת לנצור כל רגע.
לדעת להיות אני, לא לבטל את עצמי, אבל גם ללמוד להקשיב.
לדעת להגיד לך את האמת שלי, ולהיות מוכן להשתנות.
אני מחבק את הזמן שלי איתך, גברתי, מחבק אותו חזק.
יודע שזכיתי.
מודה לך על שזיכית אותי באנטי.
ובעיקר בבעלותך.
חצי שנה שלך, עוד 119 וחצי to go.
תודה.
