נשלט טיפקלי יעשה הכל על מנת למצוא גבירה אחת.
ולי, בר מזל שכמותי, יש שלוש.
כמו זהבה ושלושת הדובים, רק דובי ושלוש הגבירות.
או אולי נכון יותר, כמו טרופלדינו (לא ההוא מתל חי, אלא זה עם שתי הידים) ממשרתם של שני אדונים, בגרסת שלוש הגבירות..
הראשונה מאלפת הדובים המעלפת.
היא קשה, מדויקת, תובענית, וקפדנית, שמספיקה הערה אחת ממנה, בכדי שאתיישר.
צליל הודעה ממנה יעיר אותי משנת הדוב שלי ויעמיד אותי בדום מתוח.
וכשם שהיא קשה וקפדנית, היא אמיתית ומחמאה ממנה שווה המון.
אפילו יותר מכד של דבש. (וכזכור אני דב...)
השניה , היא הגבירה הנערצת.
החכמה מכולן .
היא החברה, המחבקת, החכמה, אותה אשתף במה שעובר עלי, זו שמדעתה אני מחזיק, וממנה אני מנסה לקחת דוגמא.
זו שדואגת לי, חושבת עלי. זו עם העיניים הטובות, שמזכירה לי שצריך גם לחייך.
כי כמה רציני כבר אני יכול להיות?
אני מביט עליה, ועל מפעלותיה, נפעם, ונדהם.
כאשר אני חושב עליה, מיד בתודעתי אני על ברכיי, מביט בהערצה מעלה, אליה.
להשביע את רצונה, להחזיר לה (ולו במעט) על הטוב והחסד שעשתה עימי, היא מטרה נפלאה לקום עבורה בבוקר.
והשלישית היא הגבירה הסקסית.
יפה, ואצילה, רגליה יצירת מופת, וידיה סימפוניה של רכות ויופי.
אי אפשר שלא להמשך אליה, לרצות להתפלש למרגלותיה, לנשק את ידיה, ולחוש את עורה הנעים.
תנועותיה הן שירה, והיא ממכרת, ומשכרת את הגוף והנפש.
כל שניה בלעדיה מעוררת געגוע שצובט בלב, עד שגם כשאני איתה, אני מתגעגע. למפרע.
ושלושתן כה מיוחדות, נפלאות ושונות, עד שקשה להגיד מי עדיפה? במי לבחור? ושלושתן כמעט מקבילות.
ושלושתן הן גבירתי האחת והיחדה.
בר מזל שכמותי, כבר אמרתי?
