יום ההולדת של גבירתי, (אם הדברים היו תלויים בי), היה יום חג מקודש.
שבתון, מצעדים ברחובות, תופים, ומחולות.
משהו שבין ראש השנה, שמחת בית השואבה, ושמחת תורה.
וכולם נושאים עיניים אליה בראש המצעד, שרים, קוראים בשמה, ומוחאים כפיים.
ולפני הכרכרה הגבירתית אנטי ואני מחוללים.
אבל למרבית המזל הם פחות תלויים בי, והרבה יותר בגבירתי.
(כך סוכם ונחתם בהסכם הרכישה, סעיף 3.ג ).
והיא, צנועה שכמותה, אינה מתעקשת, כמאמר השיר, לרחוץ את גופה בבריכה מקודשת.
קצת יותר מחצי שנה שאני שלך , גבירתי, ועדיין אני נפעם ממך בכל יום מחדש.
מכיר לך תודה גדולה יותר.
כשאני חושב על גבירתי לפעמים הכינוי הכי מתאים לה הוא :המדויקת' , לפעמים היא 'המיוחדת', לפעמים 'ליידי קלאסה'.
היא כל אחד מהכינוים, והיא כולם. והיא יותר.
וככל שהייתי רוצה תופים, מחולות, ויום שבתון, אני יודע שיום הולדת שלך, גבירתי, חייב להיות אירוע אחר.
מדויק, מיוחד, ומלא קלאס.
אמיתי, משמעותי, ולא מנקר עיניים.
אירוע של מהות, ולא של דאווין.
יום בו נעשה הכל (והרבה יותר מהכל) על מנת לשמח אותך .
יום בו נרצה מאוד להחזיר לך, מעט מכל הטוב שאת מעניקה לנו.
גאה ללכת אחרייך, גבירתי.
גאה עוד יותר להיות רכושך.
מזל טוב .
ותודה.