לפני 5 שנים. 18 בספטמבר 2019 בשעה 13:02
יש הנמשכים אל הכאב, הם מייחלים להנאה שבלהתייסר ממנו.
לאנדרופינים שמשתחררים בגוף.
ואני, אני נמשך אל הצלפותיה של האמת , כשהיא מגיעה ממך.
כששאר העולם תוקף ומבקר, אני מפעיל מנגנוני הגנה.
מתגונן ותוקף בחזרה.
מולך גבירתי, אין לי הגנות.
אני מאמין לך ובך.
רק לך, גבירתי, אני אומר את הכמוסים שבסודותי ואת האפלות שבמחשבותיי
וכשאת מדברת - אני מקשיב.
לעיתים המילים שלך שורטות אותי, שורפות לי את הלב.
ידי מוצמדות אל ראשי, באופן מטאפורי.
ניצבות בפוזיציה שמונעת מהן כל דרך להגן באופן אינסטנקטיבי.
גופי ונפשי חשופים לפנייך, אין מנעול בדלת והדלת פתוחה
סופג את הצלפותייך, בולע את הרוק ומקשיב.
עוצם עיניים ומתמכר לכאב.
לצדקתך.
מתפתל למרגלות צדקתך בכניעה.
ומחבק.
