בחוץ אפוקליסה, בחדשות רואים סרט סוריאליסטי, כמעט תנכ"י.
אני לא בטוח שאנחנו יכולים לקלוט את גודלה של התקופה ואת הקשיים שמצפים לנו מעבר לפינה, די ברור שהפוליטיקאים שלנו לא.
והמחשבות עפות למקומות מפחידים.
ואני שלוך פואטי ומתורבת שכמותי, לבוש ברגשות בצבעים עזים, נזקק למנהיגות שקולה ובטוחה.
כי כאלו אנחנו השלוכים, אנחנו צריכים מנהיגות חזקה ולא מגמגמת.
אני זקוק לך, גבירתנו, מנהיגת ההרמון.
הייתי צועק את זה, אבל אני מתורבת, לכן אנסה לרמוז :
אני זקוק לך, גבירתי.
זקוק לשקט ולחוכמה שלך
זקוק לך, כשאת מחייכת.
אבל גם נוזפת וכועסת.
זקוק לזמן שלי איתך כשאת שמחה
ורוצה להיות לידך כשאת עצובה.
אני זקוק לך, בוטחת ופוקדת.
ורוצה לחבק אותך כשאת מוטרדת.
אני זקוק לשמחה שאת מפיחה בי.
ולעצב המתוק.
ואם זה סוף העולם
אז לפחות אהיה למרגלותייך
אחבק רגלייך .
והסוף יהיה טוב.
(גם אם זה לא סוף העולם)
