לפני 4 שנים. 27 במרץ 2020 בשעה 22:37
אני פחות טיפוס של הצלפות, יותר של חיבוק.
והימים נטולי החיבוק האלו, קשים מאוד.
אני פחות טיפוס של כאב, הרבה יותר של רגש.
והיכולת של גבירתי לגעת ברגש שלי מרגשת אותי.
גורמת לי לחייך.
והריגוש הזה שנאגר רחוק ממנה, תוסס בתוכי.
מניעה, יודע כל מי שחווה, מעצימה את הפורקן.
מניעה של חודשיים חוויתי, בעבר.
מניעה של חיבוק עוד לא חוויתי.
והוא יותר קשה, הרבה יותר.
ועד שתשוקתי לחיבוק ולרגליה יזכו לפורקנן
ועד ששפתי ינשקו אותה.
אני מחבק אותה בחלומות, נמצא למרגלותיה במחשבות.
מזל שחברה קטנה שאני צופה לה עתיד וורוד (דוגל, גוגל משהו) עוזרת לי להיות שם. :-)
