לפני 4 שנים. 31 במרץ 2020 בשעה 16:16
הפוסט הכי לא בדסמי שכתבתי כאן.
ערפל של חוסר וודאות, מסכות שמוסרות מעל ביטויים ריקים מתוכן, מעסיקים נפטרים מעובדים כמו היו שקי חיטה בספינה טובעת.
תקופה קשה מאוד של אמת.
אנחנו לא רוצים תמיד לשמוע את האמת, אנחנו נהנים מלחיות תחת מעטה נעים של שקר.
האמת יכולה להיות סטירה כואבת מאוד.
אבל היא גם מזככת.
יותר מהסטירה והריחוק והבידוד החברתי והכלכלי האופק אפור, מפחיד.
וברגעים האלו כשהכל לא ברור, אתה לומד לא מעט.
על אנשים שחשבת שהם מעוררי השראה ובמשבר הזה עוררו בעיקר גועל ושאט נפש.
וגם על אלו שהערצת בעבר והיום ביתר שאת.
על מנהיגים של אמת, כאלו שמבט אחד עליהם מעורר בך רצון, אמונה ורוח קרב.
מנהיגות שגורמת לך לקום.
אשריי על שאני שייך לך, גבירתי, מנהיגתי, מעוררת ההשראה.
תודה, על חבר כמו אנטי.
תודה על אור יקרות בימים שהחושך מאיים להכנס .
