שאיפות פסיביות

החיים בפרישה מאוד נוחים, מותירים לי הרבה שעות פנאי לספורט, קריאה וטיולים שאני אוהב.  אני מחליט לשפר את כישורי השחיה שלי ומצטרף לחוג במרכז הספורט של קיסריה.  פעמיים בשבוע בשעה 19:00 בערב אני באימון שחיה יחד עם עוד כ-10 משתתפות ומשתתפים בכל טוח הגילאים.  המדריך נחמד, בונה אימון מאסטרס שמתאים לכולם, נותן טיפים לשיפור הסגנון, ואני מרגיש שאני מתקדם.  במקביל לאט לאט מכירים את שאר המשתתפים, מחליפים כמה מילים לפני ואחרי אימון ואני מרגיש חלק מהקבוצה.  נחמד עם החברים האלה.  במלתחות קצת פחות נעים לי עם הפיפי הקטן שלי, ואני מקפיד להסתיר אותו עם מגבת בהליכה בין אזור ההתלבשות לבין המקלחות.  לשמחתי לפחות תאי המקלחת סגורים ואני יכול להתקלח בנינוחות 😊

*** *** *** ***

התור הבא שקבעתי בעקבות ההפניה מרופאת המשפחה ד"ר לופו הוא לאורולוג על מנת לברר את מצב הערמונית שלי ומה פשר הבליטה בצד ימין שלה.  אני קובע תור לד"ר פוקס בחדרה, היום מגיע ואני נוסע למרפאה של קופ"ח כללית.  בכניסה מעביר כרטיס במכונה, וממתין לתורי ליד חדר 410.  בעודי ממתין מגיעה לכיוון החדר אחת מהמשתתפות בחוג השחיה, בחורה צעירה שעימה מעולם לא שוחחתי.  אני אומר לה שלום, והיא מברכת חזרה ואומרת ששמה אלה.  אני עונה ששמי דודי.  אלה שואלת מה אני עושה כאן, ואני אומר שבאתי לבדיקה ושואל מה היא עושה כאן.  אלה מספרת שהיא סטודנטית לרפואה בשנת הסטאז' שלה, ועכשיו היא בסבב אורולוגיה אצל ד"ר פוקס.  אני מסמיק כולי, ואומר שהתור שלי הוא אל אותו רופא.  היא אומרת שד"ר פוקס היא רופאה, ונפרדת ממני באמירה שבטח נתראה מיד בחדר שלה.

לאחר מספר דקות המספר שלי נקרא במערכת הכריזה ואני נכנס אל חדר הרופאה שיושבת מאחורי השולחן, ולצידה אלה.  ד"ר פוקס, אישה שמנה וגבוהה כבת 50 בעלת פנים נאות, שיער בלונדיני וחזה שופע מבקשת ממני את הכרטיס, מעבירה אותו בקורא תוך כדי שהיא מציגה את אלה כסטודנטית שלה.  אלה, ההיפך מד"ר פוקס, בחורה צעירה בסוף שנות העשרים שלה, רזונת ונמוכה בעלת חזה קטן וזקוף אומרת לי הי, ומספרת לד"ר פוקס שהיא מכירה אותי מחוג שחיה.  ד"ר פוקס אומרת שקורה לרופאים שהם מטפלים במכרים, אך תמיד יש לשמור על מקצועיות, בפרט כשמעורבת בדיקה גופנית אינטימית כחלק מהטיפול.  אני צופה את מה שעומד לקרות ושוב מסמיק כולי.

ד"ר פוקס שואלת מה מביא אותי אליה, ואני מוסר לה את ההפניה מד"ר לופו.  הרופאה מעינת בהפניה יחד עם אלה ומצינת את הבליטה על בלוטת הערמונית שלי שדורשת בדיקה, וכן את הממדים הצנועים של הפיפי שלי.  אלה שואלת אם פין כזה קטן הוא תקין, כי נראה לה ש-6 ס"מ בזקפה זה ממש קטן.  הרופאה עונה שזה אכן חריג ומיד נבדוק.  ד"ר פוקס מזמינה אותי אל מיטת הבדיקות, ומבקשת ממני להפשיל מכנסים ותחתונים בזמן שהיא פורשת ניר על המיטה.  אני עושה כבקשתה ועומד ליד המיטה כשהפיפי הקטנצ'יק שלי חשוף לעיניהן.  אלה, הביאי בבקשה את סרט המידה ממגירת השולחן שלי אומרת הרופאה.  שתיהן מתבוננות באיבר הקטן והרפוי שלי וד"ר פוקס מבקשת מאלה למדוד את הפיפי שלי בזמן שהיא אוחזת בו בידיה הגדולות והשמנות כאשר יד שמאל מחזיקה אותו בבסיס ויד ימין בקצה ומותחת.  האחיזה שלה גסה ומכאיבה לי, אבל אני לא אומר דבר בציפיה שאלה תסיים את המדידה והחלק המביך הזה יגמר.  אלה מקרבת את סרט המידה והאצבעות שלה מרפרפות על העור העדין של הפיפי שלי בזמן המדידה, הרגשה שעומדת בניגוד לאחיזה הגסה של הרופאה וגורמת לי לגירוי קל.  אלה אומרת שאכן אורך הפין הרפוי שלי הוא 4 ס"מ כפי שכתוב בהפניה, ובו בזמן הרופאה מרגישה את ההתעוררות הקלה בפיפי שלי ואומרת לי לא להתאמץ להזדקף.  תיכף נבדוק לך את הערמונית ואז תקבל זקפה מלאה וכך נוכל למדוד את הדבר הקטן הזה במלוא תפארתו היא צוחקת ואני מושפל.

ד"ר פוקס אומרת לי ולאלה שהגיע הזמן לבדיקת איברי המין שלי.  עלה בבקשה על מיטת הבדיקות ועמוד על ארבע היא אומרת, ואני עם מכנסים מופשלים מנסה לעשות כבקשתה ומסתבך.  בסופו של דבר מצליח לעלות ורוכן על ארבע.  הרופאה מורה לי להנמיך את החזה אל המיטה, ולדחוף את הישבן אחורה כך שיבלוט על מנת להקל על הבדיקה.  היא מסבירה לאלה שתנוחת הבדיקה הזאת היא מביכה למטופל כי הוא חשוף לגמרי, אבל איבר המין שלו ושק האשכים תלויים ונגישים לבדיקה, ופי הטבעת ניתן לחדירה נוחה.  אני אכן מובך מאוד מהתנוחה, רוכן על ברכי עם מכנסים ותחתונים מופשלים שמגבילים את תנועתי, החזה שלי נמוך על המיטה והתחת שלי מונף מעלה מפוסק ופעור לעיניהן של הרופאה המבוגרת והסטאז'רית הצעירה שמכירה אותי אישית מקבוצת השחיה.  אני שומע את הרופאה עוטה כפפות בדיקה וכשהיא מבקשת מאלה לעטות גם כפפות אני מבין בחשש שגם היום אזכה לבדיקה כפולה.

ד"ר פוקס ואלה נעמדות מאחורי, וד"ר פוקס אוחזת באשכים התלויים שלי בידיה הגדולות, מתחילה למשש אותם ומסבירה לאלה שהיא מחפשת גושים.  בואי ובדקי אותו גם היא אומרת, ואני מרגיש את ידיה העדינות של אלה מצטרפות גם, ממששות את האשך השמאלי שלי בתנועות הססניות ונעימות בזמן שד"ר פוקס ממששת את האשך הימני שלי בתנועות גסות ומכאיבות.  יש כאן משהו בצד שמאל אומרת אלה ומראה לרופאה.  הרופאה ממששת עכשיו גם את האשך השמאלי שלי ואומרת שזה רק כלי דם שעובר בתוך שק האשכים, אבל האשך עצמו נראה תקין.

נעבור עכשיו לבדיקת הערמונית אומרת ד"ר פוקס.  אני אתחיל היא אומרת, ומתחילה למרוח משחה על פי הטבעת שלי בתנועות מעגליות.  אצבע שמנה של הרופאה מתחילה לחדור לי לתחת לאיטה ואני חש גירוי מלווה באי נוחות קלה.  אני אוסיף עכשיו אצבע שניה היא אומרת לי ולאלה, ואני מרגיש את הכאב של שתי האצבעות בפי הטבעת שלי בתנועות כניסה ויציאה וסיבוב.  אכנס עמוק יותר לערמונית היא מוסיפה, ואני פולט אנחת כאב תוך כדי החדירה האלימה של שתי אצבעות גדולות בבת אחת לכל אורכן לתוך פי הטבעת שלי.  האצבעות הגדולות והשמנות שלה מתחילות למשש לי את הערמונית וד"ר פוקס מצינת שאכן יש בליטה קטנה על צד ימין.  זה נראה לי משהו קטן ותקין, כנראה שאין חשש, אבל נצטרך לעקוב היא אומרת.  אלה, אני רוצה שתרגישי גם את, היא מוסיפה.

ד"ר פוקס שולפת את האצבעות הגדולות שלה מהתחת שלי בתנועה אחת ארוכה וכואבת.  היא מסבירה לאלה למרוח על האצבע המורה שלה משחת סיכוך ולהתחיל להחדיר לפי הטבעת שלי.  אלה לא מיומנת, והיא מחדירה אצבע בתנועה מהירה ואני נאנח בכאב.  עכשיו הכניסי את האמה ד"ר פוקס ממשיכה בהסבר, ובעזרת שתי האצבעות אתרי את בלוטת הערמונית של דודי לכיוון הבטן הקדמית.  האצבעות של אלה קטנות ועדינות, והמגע שלה מגרה אותי ואני מרגיש את הפיפי הקטנטן של מקבל מעט נפח, אבל ככל שהיא מחדירה אותן עמוק אל התחת שלי, היא אומרת שאיננה מגיעה אל הבלוטה שלי.  במקרה כזה אומרת ד"ר פוקס, מאחר ויש לך אצבעות קטנות, אין ברירה אלא להחדיר את כף היד כולה.  אני נבהל ממה שעומד לקרות לי כשאני נזכר באירוע עם שני, עדי וענת כששני החדירה לי את כל כף היד, ואח"כ סבלתי מכאבים שלא אפשרו לי לשבת במשך יום שלם.  אלה בעלת מבנה הרבה יותר עדין משני והיא פועלת תחת הדרכה של רופאה מיומנת, ואני מרגיש אצבע שלישית חודרת לי לפי הטבעת, ואז אצבע רביעית.  כואב לי, אבל אין לי ברירה אלא לאפשר לאלה לסיים את הבדיקה.  האגודל של אלה חודר אלי אחרון ועכשיו כל כף היד שלה נמצאת בתוכי עד שורש כף היד.  ד"ר פוקס מדריכה את אלא להגיע אל הערמונית שלי, וכל האצבעות שלה ממששות את הבלוטה שלי.  הרופאה והסטאז'רית  מדברות על מה אלה חשה, על הבליטה הקטנה, ואני מגורה מאוד עם הבולבול הקטן שלי זקוף לגמרי.  המישוש של הערמונית שלי מתחיל להשפיע ואני מרגיש טיפת זרע מטפטפת מהקצה.  ד"ר פוקס מפנה את תשומת ליבה של אלה לזרע הנוזל ממני, אלה שואלת אם אני גומר, ואני אדום כולי מבושה.  ד"ר פוקס עונה שדודי לא גומר, זה רק נוזל זרע שמטפטף ממנו עקב המגע בערמונית, אבל הגיע הזמן לסיים את הבדיקה, ולנצל את הזקפה שלי כדי למדוד את הפיפי הקטן הזה כשהוא זקוף.

אלה מניחה את כף יד שמאל שלה על הפלח השמאלי של הישבן שלי כתמיכה, ומושכת את יד ימין שלה מהתחת שלי.  השליפה שלה כואבת, אבל לפחות הוקל לי כשהישבן שלי פנוי שוב.

ד"ר פוקס מבקשת ממני לרדת מהמיטה ולעמוד לצידה לצורך המדידה.  התנועות שלי מסורבלות עם המכנסים המופשלים על רגלי, אבל אני מצליח לרדת ונעמד.  ד"ר פוקס שוב מחזיקה בידה השמאלית את בסיס הבולבול שלי, ובידה הימנית היא מחזיקה את הכיפה ומנמיכה אותה ממצב מאונך למאוזן, פעולה שמכאיבה לי, אבל מאריכה מעט את הזקפה.  אלה מגיעה עם סרט המדידה, ובנגיעות עדינות ומגרות מודדת את האיבר שלי.  אני מגורה מאוד מכל המצב, ושומע את אלה אומרת שאורך האיבר שלי במצב זקוף הוא 6 ס"מ, בדיוק כפי שמדדו רופאת המשפחה ד"ר לופו והאחות סוהא.

הבדיקה מגיעה לסיומה, אני מתלבש, הרופאה מסכמת את הביקור, מוסרת לי את דף הסיכום ומבקשת ממני לחזור לביקורת בעוד שנה על מנת לודא ששום דבר לא מתפתח אצלי.  היא נפרדת ממני בברכת בריאות כללית, אלה אומרת להתראות ונתראה באימון, ואני יוצא לאיטי מהחדר עם פי טבעת כואב ושורף ובולבול חרמן ומגורה שלא הגיע לסיפוק.

למחרת הביקור אצל רופאת העור ד"ר שפירא, אני יוצא כהרגלי לריצת בוקר, ובדרכי חזרה רואה מולי את תמר בטיול הבוקר עם הכלב.  היא מתחילה לומר, הי דודי, מה שלומך? ומסמנת לי לעצור.  אני נעצר לידה, והיא שואלת אם נוכל לדבר מאוחר יותר.  אני כמובן מסכים מתוך נימוס.  אני היום בבית ואין לי תוכניות, אז מתי שמתאים לך.  אני מסביר לתמר איפה אני גר, והיא אומרת שתבוא לקראת הצהרים.

בסביבות השעה 11 אני שומע דפיקה על הדלת, פותח, ותמר הג'ינג'ית עומדת בכניסה.  מזמין אותה להיכנס לסלון, מציע לה שתיה, ומתחילה שיחה.  תמר מספרת שהשתחררה לא מזמן מהצבא, היא בת 21, גרה בבית ההורים ברחוב השכן, ועובדת אצל ד"ר שפירא כדי לחסוך כסף לטיול באירופה.  השיחה ממשיכה, ואני שואל למה היא ביקשה לדבר איתי.  תמר משיבה שזה קשור לסקס, אמירה שמפתיעה אותי.  אוקי, אני אומר בסקרנות, למה את מתכונת?  ואז תמר, קצת בבישנות, מתחילה לספר לי שכשהיא היתה בצבא היה לה חבר, והוא הראשון ששכבה איתו.  לחבר הזה היה כבר נסיון מיני קודם, וכשהקשר ביניהם התפתח, הוא רצה שיעשו סקס אנאלי.  תמר ממשיכה לספר שהפחיד אותה לקבל זין בטוסיק, בטח שלא זין של סוס כמו שהיה לו שאפילו בסקס רגיל היה לה גדול מדי, כך היא אומרת.  היא דיברה גם עם חברות שלה, וחלקן סיפרו לה שהן דוקא אוהבות לקבל בטוסיק, ולכן זה מסקרן אותה.  כשתמר ראתה את הפיפי הקטן שלי, היא חשבה שזה משהו שהיא יכולה להכניס לטוסיק שלה ואולי אפילו להנות ממנו.

וואו אני חושב לעצמי, ידעתי מנסיוני שהבולבול הקטן שלי באמת מתאים לסקס אנאלי למתחילות, אבל לא ציפיתי בחלומותי הורודים ביותר שבגילי תופיע בחורה כל כך צעירה, בגיל של הילדים שלי, ותבקש ממני שאזיין אותה בתחת.  כמובן שאין מצב שאני אסרב להצעה/בקשה של תמר, ואני אומר לתמר שבשמחה אעבור איתה את ההתנסות שלה.  תמר מחייכת בשמחה, ומבקשת שאתן לה להחליט איך הכל מתקדם, שאדאג לה שתגמור לפני שאני נוגע לה בטוסיק כדי שהיא תהיה רגועה ורפויה, ושאשתמש בחומר סיכוך על הפיפי שלי והטוסיק שלה.  אני מסכים להכל, תמר קמה, לוקחת את ידי בידה, ומבקשת שאוביל אותה לחדר השינה שלי.  בחדר השינה תמר מתחילה להפשיט אותי, מורידה לי את החולצה, מלטפת לי את החזה, ומושיטה את ידה להוריד את מכנסי.  כשאני ערום היה מסתכל על הבולבול שלי, שהיא אוהבת לקרוא לו פיפי, חופנת את הביצים שלי יחד איתו בשתי ידיה, ואומרת: חמוד.  תמר מבקשת שאלקק לה עד שהיא תגמור בישיבה על הפנים שלי.  ככה אני אוהבת היא אומרת, שכב על הגב וחכה לי.  אני נשכב על הגב על המיטה, וצופה בתמר מתפשטת.  תמר מורידה את הגופיה שלה, וחושפת זוג שדיים קטנים, חמודים וזקופים גם ללא חזיה.  הזין שלי מזדקף בהתרגשות.  תמר מורידה את מכנסיה, אחריהם את התחתונים, ולעיני נגלה משולש שיער מטופח בצבע כתום.  וואו!  איזה יופי!

הבחורה המתוקה הזאת נכנסת אלי למיטה, ואומרת שהיא רוצה לשבת לי על הפנים ושאלקק לה.  אני אומר לה בואי, והיא מתישבת עם הפנים שלה לכיוון הבולבול שלי.  האף שלי עכשיו בין לחיי הטוסיק של תמר, והלשון שלי מתחילה לעבוד בין שפתי הכוס הג'ינג'י שלה, על הדגדגן, ולתוך הפתח שלה.  תמר מתחילה לנוע באיטיות מעלי קדימה ואחורה וכך מנווטת את הלשון שלי למקום אותו היא רוצה שאלקק.  היא מתקדמת קדימה לכיוון החזה שלי והלשון שלי מלקקת לה את פי הטבעת, חודרת בתנועות מעגליות פנימה, ואני שמח שתמר אוהבת את החדירה העדינה הזאת של הלשון שלי לטוסיק שלה – זה סימן מעודד להמשך.  תמר נעה אחורה עם הטוסיק לפנים שלי והלשון שלי מטפלת לה שוב בפתח הכוס, ואז ממשיכה קדימה אל הדגדגן שלה.  אני עובד בזריזות עם הלשון על הדגדגן שלה, והרכיבה של תמר על הפנים שלי מתחילה להפוך לדהרה.  אני מרגיש שתמר מתחילה לאבד שליטה, עוד כמה ליקוקים מהירים, ותמר גומרת בהתכוצויות חזקות כשהרגלים שלה אוחזות לי בפנים  משני הצדדים.  לאט לאט תמר נרגעת, וקורסת לי על החזה והבטן, כשהפנים שלה ליד הבולבול הקטן והזקוף שלי.

תמר נרגעת לאיטה, אומרת שהיא מוכנה לנסות ומבקשת שאתחיל לטפל בה.  יש לך משהו לסיכוך?  היא שואלת.  כמובן אני עונה ושולף משחה ממגירת השידה.  תמר נשכבת על הבטן, אני מתיישב בין הרגלים שלה ומפשק אותן.  בעזרת האצבע לוקח משחה ומתחיל למרוח בתנועות מעגליות את המקום שלפני מספר דקות הלשון שלי ביקרה, פי הטבעת הקטן והחמוד של תמר.  האצבע שלי לאט לאט מתחילה לחדור את הכניסה לתחת של תמר בזמן שהיא נוהמת ומגרגרת בהנאה.  אני אומר לה שאני נכנס, תמר מאשרת בתנועת אגן לעברי, והאצבע שלי חודרת לפי הטבעת המזמין שלה.  עכשיו האצבע שלי בתוך התחת של תמר, נכנסת ויוצאת תוך סיבובים עדינים.  אני מוסיף אצבע שניה, ותמר מבקשת לאט.  אני מוסיף בזהירות אצבע שניה לצידה של הראשונה, ועכשיו שתי אצבעות שלי מזיינות את התחת של הילדה החמודה הזאת.  שתי דקות כאלה ונראה שתמר מוכנה.  אני מבקש ממנה להרים את הישבן ולקפל את הרגלים אל החזה.  עכשיו תמר כורעת ברגליים מפושקות, הישבן שלה מוגבה, החזה שלה נמוך בין ברכיה, וראשה על הכרית שהיא מחבקת בידיה.  בינתיים אני מורח הרבה משחה על הבולבול הקטן שלי, ומתכונן לחדירה.  אני מתקרב אל הישבן המורם של תמר עם זקפה קטנה וחזקה, ומניח את קצה הבולבול שלי על פי הטבעת של תמר.  אני שואל אותה אם אני יכול להיכנס, ותמר עונה בחיוב.  אני לוחץ לעברה, וקצה הבולבול שלי חודר אליה, בתנועה איטית עד שאני כולי בפנים.  אני שואל את תמר אם היא בסדר, ותמר אומרת שכן, ותיכנס עד הסוף.  אני עונה שהכל בפנים, ותמר אומרת: זה הכל?  הפיפי שלך יותר קטן מהאצבע.  אני מושפל, ואומר שמצטער, אבל זה מה שיש, ובגלל זה באת, נכון?  תמר צוחקת ומבקשת שאמשיך לזיין אותה עם מה שיש.  אני מתחיל לזיין בתנועות איטיות, ולאט לאט מגביר את הקצב.  תמר שולחת יד אחת לכוס שלה, ואני רואה מאחור שהיא מתחילה לשחק עם הדגדגן שלה.  אני מזיין אותה כך כמה דקות בתחת ומרגיש מגורה.  תמר, אני תיכף גומר, אני אומר, והיא עונה שגם היא.  עוד מספר תנועות, ואני מתחיל להשפריץ לתוך התחת החמוד של תמר, והיא מצטרפת אלי בגמירה משלה עם לחיצות חזקות של פי הטבעת שלה על הבולבול שלי.

תמר קורסת לשכיבה על הבטן, ואני עליה, הבולבול שלי עדיין בתחת שלה, ושנינו מתאוששים ומסדירים את הנשימה.  אנחנו נחים, מותשים ומבסוטים ממה שהתחולל זה עתה, ואני חושב לעצמי שלפעמים בולבול קטן יכול להיות יתרון, אחרת מי היה מזמן לי כזה מזל לזיין בחורה צעירה בתחת אחרי שהיא מבקשת זאת.  אנחנו נכנסים להתקלח, אני מסבן את הגוף הנערי של תמר, ואח"כ תמר מסבנת אותי, וכשהיא מגיעה לבולבול שלי היא אומרת שהיה ממש טוב אבל יש לי פיפי ממש קטן, ועכשיו היא מוכנה להכיר מישהו עם זיין אמיתי שינסה איתה סקס אנאלי ואני עונה לה בחיוך שנראה לי שלא יהיה לה קשה למצוא מישהו כזה.

*** *** *** ***

תמר הלכה עם חיוך של חתול שאכל שמנת, ואני בבית עם חיוך דומה.  אוכל משהו לצהרים וחוזר למיטה שלי לשנ"ץ.  מתעורר מבסוט אחרי שעתיים שינה, מכין לעצמי קפה, מדליק טלויזיה ומתישב לי בסלון בסטלבט.

מאוחר יותר, סוף היום, נשמע צלצול בדלת.  אני לא מצפה לאורחים, ניגש לפתוח, ומופתע לראות בפתח הבית את עדי מוסינזון, הבת של השכנים ממול, יחד עם החברה שני שתפסו איתי טרמפ לפני מספר ימים.  עדי נערה יפיפיה, רזונת עם חזה קטן וזקוף, שיער שחור ארוך וגולש לאמצע הגב, עיניים גדולות וחומות, נראית נהדר.  שני שונה מאוד.  נערה שמנמונת, בלונדינית עם פנים עגולות ובהירות, חזה ענק ותחת גדול.  אני שואל אותן מה קורה והן מבקשות להיכנס.  אנחנו נכנסים פנימה, שני סוגרת את הדלת אחריהן, ועדי פותחת ואומרת שהיא חושבת כל הזמן על הבדיקה שלי שהיא ראתה בקופת חולים.  עדי מוסיפה ואומרת ששני סיפרה לה על ההפניות שקיבלתי, וכך יצא שהן בכל זאת דיברו על הבולבול הקטן שלי למרות שהיא הבטיחה לא לספר, אבל באמת היא לא סיפרה כי שני ראתה מה כתוב.  אני מסמיק, ושואל נבוך, אז למה הן באו.  שני עונה שהיא גם רוצה לראות מה יש לי ואיך נראה בולבול כ"כ קטן.  אני אומר שזו בקשה מאוד מוזרה, ולמה שאני אסכים.  שני אומרת שאם אסכים היא גם תשמור על הסוד שלי, ואחרת היא תספר לחברות שלה ומהר מאוד כל קיסריה תדע.  אני חושב לעצמי שיש כאן שתי נערות צעירות שסוחטות אותי, אבל מה כבר יש לי להפסיד.  עדיף לזרום עם הבקשות שלהן, יכול להיות דוקא כיף, ואם אסרב להן בישוב כזה קטן, יכירו אותי בזכות תכונות שאני לא גאה בהן.

אני נעתר לבקשתן, אנחנו נכנסים לסלון, ואני שואל: אז מה עכשיו?  שני מבקשת שאפשיל מכנסים ותחתונים.  אני מציית, ורואה איך שתי הנערות עוקבות אחרי, ומתבוננות בבולבול הקטן שלי.  שני אומרת: וואו, הוא ממש קטן.  עדי אומרת שבזמן הבדיקה עמד לי ועכשיו הוא נראה אפילו יותר קטן.  היא שואלת אותי למה עמד לי, ואני עונה שהרופאה והאחות בדקו לי את הערמונית, והמישוש שלה גורם לגירוי, זקפה וגם טפטוף קל של נוזל זרע.  שני שואלת מה זה ערמונית.  אני עונה לה שזו בלוטה שקימת רק אצל גברים והיא חלק ממערכת המין.  עדי שואלת אם זו הסיבה שהאחות דחפה לי אצבעות לתחת, ואני עונה שכן, זו הדרך להגיע אל הבלוטה ולמשש אותה.  עדי אומרת שהיא רוצה לנסות, ושני מיד אומרת, כן, בואי נעשה את זה.  אני שומע את חילופי הדברים ביניהן ומבין שאין לי הרבה ברירות, אחרת הן יפיצו עלי אמיתות מביכות.  אני חושב לעצמי על היפוך התפקידים המשפיל שאני עובר בין הבוקר עם תמר שביקשה שאני אחדור לה לתחת לבין הערב עם עדי ושני שרוצות עכשיו לחדור לי לתחת, ומבקש מהן בתחינה שיהיו עדינות איתי ושישתמשו במשחה שאביא להן לסיכוך.  עדי ושני אומרות כן כן, ברור, ואני מרים את מכנסי והולך להביא משחה מהשידה בחדר השינה.

אני חוזר לסלון לאחר מספר דקות עם המשחה, עדי לוקחת אותה לידיה ואומרת לי: טוב, תתפשט.  ראיתי איך האחות בדקה אותך, אז נעשה את זה באותה דרך, היא מוסיפה.  אני פושט את המכנסים והתחתונים, כורע על ברכי על השטיח, ורוכן עם החזה על הספה כשעדי ושני עוקבות אחרי במבטן.  עכשיו אני במצב כריעה כשהתחת שלי בולט אחורה, אני מפשק את רגלי כדי שהחדירה תהיה נוחה ולא תכאב, ועדי אומרת שהיא תהיה ראשונה.  שני מתישבת על השטיח לצידי ומתבוננת מקרוב, ועדי מתישבת על השטיח מאחורי, פותחת את קופסת המשחה ומתחילה למרוח לי משחה על פי הטבעת.  האצבעות של עדי דקות ועדינות, ואני נאנח מתחושת האצבע שלה שמתחילה לחדור לתוכי עמוק יותר ויותר.  דודי, מה אני צריכה להרגיש?  אני עונה לה שהיא צריכה להגיע לחלק הקדמי של הרקטום שלי ושם לחוש בלוטה בגודל מספר ס"מ.  עדי לוחצת חזק פנימה, אני נאנח, והיא אומרת שהיא לא מגיעה, ושהיא תכניס אצבע נוספת.  אני מרגיש אצבע שניה חודרת אלי, ההרגשה נעימה, ועכשיו אני מרגיש את האצבע המורה של עדי נוגעת בקצה הערמונית שלי.  זה מאוד מגרה ואני מקבל זקפה, שני מסתכלת ואומרת לעדי שעומד לי אז אני בטח נהנה.  עדי אומרת שהיא מרגישה את קצה הערמונית שלי באצבע שלה וזה מגניב שעומד לי מזה.  בבת אחת היא מושכת את האצבעות שלה החוצה בתנועה מהירה ואני גונח בכאב ובהקלה.

שני אומרת שעכשיו תורה, ועדי הולכת למטבח לשטוף את הידיים.  שני מתחילה למרוח משחה על האצבעות שלה ואני שומע צלצול טלפון.  עדי אומרת שהטלפון שלה, אבל עד שהיא חוזרת אלינו הצלצול פוסק.  שני מתחילה להחדיר לי אצבע לתחת ואני נאנק בחוסר נוחות.  שני בחורה מלאה ושופעת, הידיים שלה יותר גדולות, האצבעות שלה עבות, והתנועות שלה יותר גסות.  האצבע שלה בתוכי והתחושה היא של חוסר נוחות.  בינתיים הטלפון של עדי מצלצל שוב, היא רואה שהשיחה מאמא שלה, עדי עונה ואני שומע שאמא שלה שואלת איפה היא.  עדי אומרת שעוד מעט היא חוזרת.  ענת, אמא של עדי, אומרת שהיא רואה את המכונית ליד הבית והיא צריכה את המפתחות, ועדי אומרת שהיא בבית של דודי גליק ועוד מעט תחזור והשיחה מתנתקת.  בינתיים שני דוחפת אצבע שניה לתחת שלי, פי הטבעת שלי כאוב, ושתי האצבעות הגדולות שלה מחטטות לי בתחת בחיפוש אחרי הערמונית שלי.  הבולבול שלי כבר זקוף לגמרי, עדי מסתכלת עליו ונוגעת בו בקצה, והוא מתנדנד, ושני אומרת שהיא בקושי מרגישה משהו והיא תכניס את כל היד לתחת שלי.  אצבע שלישית חודרת אלי ואני נאנק, אחריה הזרת, ועכשיו ארבע אצבעות בתוכי.  נשמעת דפיקה על דלת הכניסה, אבל אף אחד מאיתנו לא מגיב בתקוה שהאורח הבלתי קרוא יעזוב, ושני ממשיכה עכשיו להחדיר גם את האגודל.  כעת כל האצבעות שלה בתחת שלי ואני פולט צעקת כאב קלה כשכל כף היד הגדולה של שני חודרת דרך פי הטבעת השלי עד שורש כף היד.  אני שולח את ידי לאחור ומפסק את פלחי הישבן שלי על מנת להקל על הכאב כשאני שומע את דלת הכניסה לבית נפתחת, וקולה של ענת מוסינזון קורא לעדי.  עדי אומרת כן אמא, והולכת במהירות אל הכניסה, אבל בינתיים ענת נכנסת ורואה אותנו בסלון, אני על ברכי על השטיח בתנוחה משפילה, עם החזה על הספה, ידי מפסקות את הישבן שלי, הביצים שלי תלויות בין רגלי המפוסקות, הבולבול הקטן והמביש של זקוף במלואו, וגולת הכותרת היא כף היד של שני שכולה בתוך התחת שלי.  ענת עוצרת בהלם ושואלת: עדי, מה אתם עושים?  עדי עונה שום דבר.  זה שום דבר? ענת צוחקת.  עדי עונה שהיא ושני לומדות מה זו ערמונית.  אהה אומרת ענת, ומה המסקנה?  עדי אומרת שהיא ניסתה להרגיש אותה אצלי קודם עם אצבע, אבל בקושי הגיעה, אז שני ניסתה עכשיו עם כל היד.  ענת מתעלמת ממני לגמרי ושואלת את שני מה היא מרגישה.  שני אומרת שהיא הגיעה עכשיו עד לערמונית ויכולה למשש אותה עם כל האצבעות.  עדי מתישבת עכשיו על השטיח מצד אחד שלי, ואמה ענת מצידי השני, שמתחילה להנחות את שני למשש וללטף את הבלוטה שלי ואומרת לבנות להסתכל על הבולבול הקטן שלי.  שלושתן מסתכלות כשהמישוש של שני גורם לנוזל זרע להתחיל לצאת ולטפטף.  זה מה שקרה גם בבדיקה שלו בקופת חולים אומרת עדי, וענת אומרת לשני שתמשיך לעסות את הערמונית שלי עם מעט יותר לחץ.  אני מרגיש בכאב את כף היד הגדולה של שני זזה בתוך התחת שלי, ואת האצבעות שלה מעסות את הערמונית שלי, מגרות אותי, ומביאות אותי אל סף אורגזמה.  ענת מושיטה את ידה ובעזרת קצות האגודל והאצבע המורה אוחזת בקצה הבולבול שלי, לוחצת מעט, ומרפה.  עוד מספר תנועות כאלה של שני על הערמונית בתוכי ושל ענת על קצה הבולבול שלי, ואני לא יכול להחזיק יותר, וגומר בשפריץ חזק, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד על השטיח בסלון.

וואו, נראה שהוא גמר חזק אומרת שני, הרגשתי את פי הטבעת שלו לוחץ לי על היד.  והוא גם השפריץ מלא מתפעלת עדי.  ענת צוחקת, תופסת באגרופה את הבולבול שלי באחיזה חזקה, ושואלת אותי: דודי, איך היה?  אני בקושי יכול להוציא קול, היד של שני עדיין בתחת שלי, זה כואב ואני מפחד לעזוב את לחיי הישבן המפוסקות שלי כדי שלא יכאב יותר.  אני מבקש מענת שבבקשה תניח לבולבול הקטן שלי שרגיש אחרי שגמרתי, והלפיתה שלה כואבת.  ענת נעתרת, משחררת את הלפיתה, ואומרת: בנות, בואו נניח לדודי, נראה שהוא סובל.  שני אומרת שהיא דוקא נהנתה, מניחה את ידה החופשיה על פלח הישבן שלי, ובתנועה מהירה מושכת את ידה השניה מתוכי.  היציאה האלימה שלה ממני כואבת ואני פולט צרחת כאב, ואז מתמוטט על השטיח, מושפל וסובל.  עדי אומרת לשני שזה לא היה יפה להכאיב לי ככה, אבל שני רק מצחקקת והולכת לחדר השרותים לשטוף את ידיה.

ענת נותנת לי נשיקה רכה על הלחי, אומרת שהן ילכו ויניחו לי להתאושש, ומחר היא תבוא לראות שאני בסדר.  שלושתן יוצאות מהבית, ואני גורר את עצמי למיטה לנוח ולישון.  יום קשה עבר על כוחותינו 😉

*** *** *** ***

הבוקר עולה, יום חדש, נראה לי שהתאוששתי, אבל ביקור בשרותים מוכיח לי שהתחת שלי עבר טראומה.  אני לובש בגדי ריצה במחשבה לחזור לשגרת בוקר, אבל כמה צעדים מוכיחים לי שהיום אני צריך לותר על האימון ולנוח.  יושב לארוחת בוקר על הכסא במטבח, אבל התחת שלי כואב מאוד ואני חיב לעבור לשבת על כורסא בסלון.  מאוחר יותר דפיקה בדלת, אני קם לפתוח, ורואה את ענת.  באתי לראות שאתה בסדר היא אומרת, איך אתה מרגיש?  כואב מאוד אני עונה, וענת מבקשת לראות.  אני רגיל כבר להתפשט, ובלי לעשות ענין מפשיל את מכנסי וחושף את ישבני בפניה.  תתכופף היא אומרת, מניחה את ידיה על הישבן שלי, ומלטפת את דרכה אל פי הטבעת הכואב שלי.  כן, היא אומרת, נראה שהמקום אדום.  הבאתי איתי משחת אלוורה, תן לי למרוח לך.  אני מאשר, ענת שולפת שפופרת משחה, ובעזרת האצבע מתחילה למרוח לי על פי הטבעת.  ההרגשה קרירה ומרגיעה, ויחד עם זאת מגרה.  האצבע של ענת ממשיכה את דרכה לתוך פי הטבעת שלי, אני מרגיש רגוע יותר, והבולבול שלי עומד זקוף.  ענת מתעלמת ממנו היום והולכת לשטוף את ידיה בזמן שאני מרים את מכנסי.  היא חוזרת, אומרת שהיא מתנצלת על אתמול, זה לא היה בסדר מצידה להיסחף עם הבנות, ומזהירה אותי משני.  היא אומרת שיש לשני פה גדול, והיא מאוד מקוה שהיא תצליח לשמור עליו ולא לספר עלי, על הבולבול הקטן שלי, ועל מה שהן עשו כאן אתמול.

ענת נפרדת ממני בחיבוק ונשיקה על הלחי, ויוצאת חזרה לביתה.  אני נשאר בביתי היום ולוקח את הזמן להתאושש מאירועי יום אתמול.

מדי בוקר בערך בשעה 7 אני יוצא לריצה.  מתחיל מהבית החדש בקיסריה, ממשיך דרך הרחובות הסמוכים לביתי, אל חוף הים ובחזרה.  שגרת הבוקר של אנשים היא בד"כ קבועה, כך שיוצא לי לחלוף על פני אותם שכנים פחות או יותר מדי בוקר, בין אם הם יוצאים לעבודה, לסופרמרקט, לעסוק בספורט, או לטייל עם הכלב.  כמעט כל יום אני רואה לקראת סיום הריצה ג'ינג'ית צעירה, נראית כבת 20, ברחוב הניצב לשלי יוצאת לטיול עם הכלב.  היא תמיד מחייכת אלי, ולאחרונה התחלתי לענות לה בברכת בוקר טוב מנומסת.

*** *** *** ***

לאחר הביקור אצל רופאת המשפחה, קיבלתי ממנה מספר הפניות, ואני קובע תורים לרופאים השונים.  הרופאה הראשונה שאליה יש לי תור היא רופאת עור, ד"ר שפירא, מקבלת בזכרון יעקב במרפאה פרטית שהיא משתפת עם מספר רופאים נוספים.  אני מגיע מספר דקות לפני השעה שנקבעה לי, ניגש אל הפקידה בדלפק הקבלה, נותן לה כרטיס, והיא אומרת לי שמיד יגיע תורי.  עלי לחכות ליד חדר 1, וכשהמטופל הנוכחי יצא, הרופאה תקרא לי.  אני ממתין ולאחר כ-10 דקות הדלת נפתחת, מישהו יוצא, והרופאה קוראת בשמי.  אני נכנס ומתישב מול ד"ר שפירא שנראית יחסית צעירה, בערך בת 35, בלונדינית, רזה, ומאוד מטופחת.  היא מבקשת את הכרטיס, ותוך כדי שאני מגיש לה אותו, היא מפנה את תשומת ליבי לתמר, העוזרת שלה שיושבת ליד מיטת הבדיקות, והיא מסבירה שתמר תעזור בעיקר בתיעוד של שומות שדורשות הסרה או מעקב.  אני מפנה את מבטי הצידה אל העוזרת תמר, ומגלה שזוהי השכנה הג'ינג'ית שלי שמטיילת מדי בוקר עם הכלב ברחוב השכן.  היא מברכת אותי בשלום, ואני עונה לה בנימוס, אבל מתחיל להסמיק.  אני יודע שבעוד זמן קצר היא תצפה בי ללא בגדים וזה מאוד מביך.

ד"ר שפירא שואלת אותי מה מביא אותי אליה, ואני מוסר לה את ההפניה שקיבלתי מרופאת המשפחה שלי, ד"ר לופו.  ד"ר שפירא קוראת את ההפניה, ואני רואה שהיא מגיעה לפסקה של הרקע הכללי:

גבר, יליד 1970, ללא מחלות ידועות.

עבר לאחרונה לכללית מקופ"ח לאומית.

אורך פין רפוי 4 ס"מ וזקוף 6 ס"מ.

גובה  180 ס"מ.

משקל 81 ק"ג.

ואני מסמיק מבושה עקב הנתונים המביכים על הבולבול הקטן שלי.  היא ממשיכה לקרוא, ולבסוף אומרת שהיא צריכה לבדוק אותי באופן יסודי.  היא מוסיפה שד"ר לופו ציינה בהפניה שתי שומות על הגב, ועוד אחת על האשכים, אבל בכל מקרה היא תבדוק את כולי.  היא מבקשת שאתן את הטלפון שלי לתמר על מנת שתוכל לצלם נקודות חן שדורשות מעקב או הסרה.  ד"ר שפירא מבקשת שאשאר לשבת, היא עוטה כפפות בדיקה, ניגשת אלי ומתחילה לבדוק את עור הקרקפת שלי תוך שהיא עוברת עם הידיים על כל נקודה שהיא מסתכלת עליה.  המגע שלה עדין ונעים, ואני מתמכר אליו.

ד"ר שפירא מבקשת מתמר לפרוש ניר על מיטת הבדיקות, וממני היא מבקשת להתפשט לגמרי ולשכב על המיטה על הגב.  אני תוהה מה בדיוק לעשות כשמצד אחד שלי הרופאה, ומהצד השני המיטה ומעבר למיטה עומדת תמר לאחר שפרשה ניר, ומתבוננת.  הכל מאוד מביך ואני חושב איך לעכב את הרגע בו הן ייראו את הבולבול הקטן והמביש שלי.  אני מבין שאין לי הרבה ברירה, מתפשט, מניח את בגדי על הכסא, ונשכב על המיטה על הגב כשידי על המפשעה מסתירות את האיבר הקטן שלי, הרופאה מימיני, והשכנה תמר משמאלי.  ד"ר שפירא נגשת אל המיטה, ומתחילה לבדוק אותי כשהידיים שלה מלוות את מבטה ברפרוף על החזה שלי.  המגע שלה נעים וקצת מגרה, במיוחד כשהיא נוגעת לי בפטמות, ולאט לאט יורדת אל הבטן.  הרופאה לוקחת לי את יד ימין שקרובה אליה, ובודקת גם אותה.  עכשיו מגיע החלק שממנו אני חושש, כשהרופאה מבקשת ממני להסיט גם את יד שמאל כדי שהיא תוכל לבדוק לי את המפשעה, אבל אין לי ברירה והקרב אבוד.  אני מזיז את יד שמאל, והבולבול הפצפון שלי נגלה לעיני הרופאה ולעיני תמר.  תמר פולטת מן משפט בסגנון: אוי, הוא נורא קטן, ואני מסמיק מבושה עד תנוכי אזני.  הרופאה ממשיכה בבדיקה, מחזיקה את הבולבול שלי עם יד שמאל, ומסתכלת וממששת אותו עם יד ימין.  המגע מאוד מגרה ואני מרגיש שהוא תופס קצת נפח, אבל מהר מאוד היא עוזבת אותו ועוברת לבדוק את האשכים שלי.  היא מבקשת ממני לפשק את רגלי בזמן שהיא חופנת את אשכי ביד ימין ומרפרפת עליהם בידה השמאלית.  ההרגשה מאוד נעימה.  הנה השומה שד"ר לופו ציינה, היא אכן גדולה, קוטר ס"מ, אבל נראית תקינה לגמרי.  תמר, בואי וצלמי אותה בטלפון של מר גליק, היא אומרת ותמר מצייתת, ומצלמת תמונת תקריב אחת, ותמונת פרספקטיבה נוספת.  תמר אומרת שהתמונה הראשונה לא הכי ברורה, והרופאה עונה לה שבסיום הבדיקה היא תצלם את השומה הזאת שוב כשאני עומד.

ד"ר שפירא ממשיכה בבדיקה של הרגלים שלי, ואז מבקשת ממני להסתובב ולשכב על הבטן.  היא בודקת לי עכשיו את רגל שמאל מאחור, ולאט לאט הידיים שלה נוגעות במעלה הרגל.  היא עוברת לרגל השניה, ואז הידיים שלה מגיעות לישבן שלי.  האזור הזה מאוד רגיש אצלי, ומגע בו מגרה אותי מאוד.  הידיים של הרופאה ממששות לי עכשיו את פלחי הישבן, ואני מרגיש את הבולבול שלי מתמלא ומזדקף.  ד"ר שפירא מבקשת עכשיו מתמר שתפריד לי את הישבנים כדי שהיא תוכל לבדוק את החריץ ביניהם.  תמר מניחה את שתי ידיה על שני פלחי הישבן שלי ומפרידה ביניהם, וד"ר שפירא נוגעת עם אצבעותיה בחריץ שלי כשיד שמאל שלה בחלק העליון ויד ימין שלה מרפרפת על אחורי הביצים שלי ועל פי הטבעת.  המגע הזה של ארבע ידיים באזורים הרגישים שלי מביאה את הבולבול הקטן שלי לגדול לזקפה מלאה.  עכשיו אני שוכב עליו, לשמחתי תמר והרופאה לא רואות שעומד לי, אבל משקל גופי מוסיף לגירוי.

הידיים של הרופאה ממשיכות בבדיקה לעבר הגב שלי, תמר מרחיקה את ידיה, אבל הידיים של הרופאה ממשיכות לגעת ולמשש לי את עור הגב, והבולבול שלי ממשיך לשמור על זקפה קטנה אך חזקה.  הרופאה רואה את שתי נקודות החן על הגב שלי, בודקת אותן, ואומרת שאין מה לדאוג לגביהן.  נעקוב אחריהן אבל אין צורך בצילום.

הבדיקה מסתיימת והרופאה מבקשת ממני לעמוד עכשיו כדי שתמר תוכל לצלם באופן יותר ברור את נקודת החן על האשכים שלי.  אני נעמד בחוסר ברירה, תמר מתקרבת אלי עם הטלפון שלי, ואז פולטת בשקט: אוי, עומד לך.  כולי מסמיק ומבויש בזמן שתמר שוב מצלמת שתי תמונות, אחת תקריב של השומה, והשניה קצת יותר מרחוק כך שהזקפה שלי נראית בבירור בתמונה.

הביקור מסתיים, אי מתלבש, וד"ר שפירא אומרת שאין שום דבר דחוף, אין צורך להסיר אף שומה, רק לעקוב.  היא מבקשת שאגיע אליה לביקור בעוד שנה למעקב שוטף.  הרופאה נפרדת ממני בברכת בריאות כללית שאני מתרגל אליה, ותמר מוסרת לי את הטלפון שלי ואומרת בחיוך: נתראה.  אני מחייך במבוכה, מסתובב ויוצא מהחדר.

פרק ראשון בסדרה, ונסיון ראשון שלי לפרסם סיפור קצר.  מעניין אותי לקבל פידבק.

שמי דודי גליק, בן 53, גרוש, ופרשתי לאחרונה מעבודה מכניסה בהייטק לאחר שהחברה שעבדתי בה הונפקה.  עם כיסים מלאים, מתאפשר לי להמשיך את חיי כרצוני ללא דאגה כלכלית לי ולילדי.  לאחר שנים רבות של מגורים בעיר הגדולה תל אביב, ההחלטה הראשונה שלי היא להעתיק את מקום מגורי לקיסריה.  ישוב יותר קטן, מטופח, בית פרטי במרחק הליכה לים.  בבית מולי גרה משפחה, זוג בגילי פחות או יותר, ענת ואוהד מוסינזון.  זמן קצר לאחר  שאני מתמקם בביתי, אני מוזמן אליהם לארוחת ערב שם אני פוגש גם את ילדיהם: עומרי שהשתחרר לאחרונה מהצבא ומתכנן טיול עם חברים לדרום אמריקה, ושתי הבנות היפיפיות, עדי שממתינה לגיוס, ורוני תלמידת תיכון. כולם נחמדים ולבביים ואני שמח שהזמינו אותי ושאנחנו שכנים.  בתום הערב אני מודה להם על האירוח, ונפרד בלחיצת יד מאוהד ובחיבוק מענת.

*** *** ***  ***

החלטה נוספת שקיבלתי היא לעבור קופת חולים.  בגיל 18, מעט לפני השירות הצבאי בחרתי בלאומית.  עם השנים הסתבר לי שלקבל תור לבדיקות מסוימות לוקח זמן רב.  החלטתי שאני עובר לקופת חולים כללית.  לאחר טיפול בנושאים האדמיניסטרטיבים, המעבר הושלם.  קבעתי תור לרופאת משפחה חדשה באור עקיבא, ד"ר לופו,  ליום רביעי אחה"צ.  הגעתי למרפאה, פניתי לדלפק בכניסה שם יושבת אישה כבת 40, רזה מאוד, נראית טוב למרות שהיא לא הכי מטופחת.  לפי תג השם על הדלפק, שמה הדס והיא הפקידה של המרפאה.  היא מקבלת אותי עם חיוך ומסבירה לי שעלי להעביר כרטיס במכשיר שבכניסה.  אני מעביר כרטיס ומקבל תור לד"ר לופו בחדר 4.

לאחר מספר דקות התור שלי נשמע במערכת הכריזה, אני נכנס לחדר 4, ורואה מולי רופאה בערך בגילי, מלאה מאוד, בעלת פנים עגלגלות, חיכניות ונעימות.  אני מתישב ומספר שאני מטופל חדש, ועברתי מלאומית.  ד"ר לופו מבקשת במבטא רומני קל שאספר לה בקצרה על ההסטוריה הרפואית שלי, וכשאני מסיים היא מסבירה שעבור מטופל חדש היא צריכה יותר זמן כי עכשיו ממתינים לה מטופלים נוספים.  כמו כן נדרשת בדיקה גופנית בעזרת האחות, ולכן התור צריך להיות משולב איתה, מה שניתן לתאום בכל יום בשעה 11:00.  היא נותנת לי מרשמים לתרופות קבועות, ושואלת באיזה יום נוח לי להגיע לבדיקה מקיפה שתארך 30-40 דקות.  אנחנו קובעים ליום שני הבא ב-11:00 והיא מברכת אותי בבריאות כללית, מן משחק מילים כזה ...

עוברים להם חמישה ימים, ואני מגיע למרפאה.  מעביר כרטיס ומקבל תור לאחות בחדר 3, החדר שצמוד לחדר הרופאה.  לאחר כ-5 דקות המתנה המערכת הקולית מודיעה לי שהגיע תורי להכנס לחדר 3.  נכנס לחדר, שם יושבת אחות צעירונת בת כ-25, חמודה, בעלת חזות ערבית, עוטה מטפחת ראש.  האחות מציגה את עצמה בשם סוהא, ומסבירה לי שנתחיל עם בדיקת מדדים ואז תצטרף אלינו ד"ר לופו להמשך הבדיקה.  האחות סוהא נותנת לי מד חום ומבקשת ממני למדוד בזמן שהיא קמה ונועלת את דלת הכניסה לחדר כדי לשמור על פרטיותי.  אני מכניס את המדחום לפי, ממתין לצפצוף, והקריאה היא 35.9 מעלות.  האחות סוהא אומרת שזו קריאה נמוכה מעט אבל רושמת את התוצאה.  לאחר מכן היא מבקשת ממני לפשוט חלק עליון והיא מודדת לי לחץ דם.  כאן הקריאה היא 130 על 85, בתחום התקין, והיא רושמת גם את לחץ הדם.  בשלב זה האחות סוהא פורשת נייר על מיטת הבדיקות, ואז מבקשת ממני להתפשט לגמרי, כולל תחתונים, ולשבת ערום על המיטה בזמן שהיא קוראת לרופאה.  סוהא פותחת את הדלת שמחברת בין חדר האחות לחדר הרופאה ויוצאת לקרוא לד"ר לופו.  הבקשה הזאת להתפשט לגמרי מלחיצה ומביכה אותי.  בעוד זמן קצר יכנסו לחדר הרופאה והאחות, שתי נשים, ויראו אותי במלוא תפארתי.  אני לא מתבייש בגופי, המבנה שלי טוב מאוד, אני עוסק בספורט באופן יומיומי ולכן שומר על נפח שרירים ללא עודפי שומן.  מלבד חסרון אחד קטן.  מאוד קטן.  ובכן, הזין שלי נפל על הצד הקטן של הסטטיסטיקה.  אפילו קשה לקרוא לו זין, אולי שמות כמו פיפי או בולבול שמתאימים לילדים מתארים אותו טוב יותר.  בכל אופן אין לי יותר מדי ברירה ואני מתפשט כולי, מתישב על מיטת הבדיקות, ומניח את כפות ידי על המפשעה כך שיכסו את האיבר המביש שלי.

לאחר דקה או שתיים נפתחת שוב הדלת מחדר הרופאה, ולחדר נכנסות ד"ר לופו והאחות סוהא שסוגרת אחריה את הדלת.  ד"ר לופו מברכת אותי לשלום, שתיהן ניגשות ללבוש כפפות ואז מתקרבות אלי.  ד"ר לופו מסבירה שהיא תתחיל עם סקירה כללית ומבקשת ממני לעמוד.  אני יורד מהמיטה, עדיין עם הידיים על המיקרו בולבול שלי, והרופאה מסתכלת על העור שלי תוך שהיא מרפרפת על האזורים שמול עיניה.  היא מבקשת שאסתובב וממשיכה להסתכל תוך כדי רפרוף על נקודות מסוימות.  ההרגשה מביכה אך גם מעוררת.  ד"ר לופו אומרת שהעור שלי בהיר, יש לי מספר נקודות חן שדורשות בדיקה יסודית יותר, ושהיא תפנה אותי לבדיקה אצל רופא עור.  בשלב הבא ד"ר לופו מתחילה לבדוק לי בלוטות לימפה, ממששת את הצואר ואז עוברת לבתי השחי.  כאן אין לי ברירה אלא להרים את ידי, ואני רואה את מבטה של האחות סוהא נודד דרומה אל הבולבול שלי, ואת ההבעה שלה הופכת תחילה למופתעת ומשתנה למשועשעת.  אני מסמיק מרוב בושה.  בינתיים הרופאה מבקשת ממני לשכב על מיטת הבדיקות על הגב, והיא ממשיכה בבדיקת בלוטות הלימפה שבמפשעה.  עכשיו שתיהן מרוכזות באותו אזור, ידיה של הרופאה נוגעות באקראי גם באשכים שלי, והבולבול הקטן שלי חשוף לעיניהן.  האחות שואלת את הרופאה אם איבר מין כל כך קטן הוא תקין.  הרופאה עונה שכדאי דבר ראשון למדוד אותו.  האחות מביאה סרט מדידה, הרופאה מחזיקה את קצה הבולבול שלי ביד אחת, ומושכת אותו בזמן שהיא מחזיקה את בסיסו ביד השניה.  האחות מודדת ומקריאה: ארבעה ס"מ.  ד"ר לופו אומרת שזה אכן חריג, והיא תפנה אותי לאורולוג.  הרופאה שואלת גם לגבי נקודת חן גדולה שהיא רואה על האשכים שלי אם היא נמצאת שם הרבה זמן, ואני עונה שכן.  הרופאה אומרת שתציין אותה בהפניה לרופא העור.

הרופאה מתבוננת במדידת החום ולחץ הדם שלי, ואומרת גם היא שלחץ הדם שלי תקין לחלוטין, אבל שהחום מעט נמוך, ולכן יש צורך בבדיקת חום רקטלית לקבלת קריאה יותר מדויקת.  היא מבקשת מהאחות לבצע את הבדיקה.  האחות מורה לי לשכב על צד שמאל עם הפנים לקיר, ולכופף את הרגליים אל החזה.  אני מציית ועכשיו הישבן שלי ופי הטבעת חשופים למבטן של הרופאה והאחות.  האחות מביאה משחה ומדחום, ומתחילה למרוח לי משחה על פי הטבעת, תוך סיבוב האצבע ולאט לאט החדרתה לתוכי.  האצבע של האחות סוהא נכנסת-יוצאת ומסתובבת בפי הטבעת שלי, וההרגשה מעוררת.  אני מתחיל להרגיש את הבולבול הקטן שלי מקבל קצת נפח.  ואז האחות סוהא מפנה את תשומת ליבה של הרופאה לטחור קטן על פי הטבעת שלי.  ד"ר לופו שואלת אותי אם אני סובל מטחורים ואני עונה שלא הייתי מודע אליו.  הרופאה אומרת שמיד היא תבדוק באופן יסודי יותר.  בינתיים האחות מוציאה את אצבעה מהתחת שלי ולאט לאט מחדירה לי מדחום רקטלי, מה שגורם לבולבול שלי לגדול מעט, ואני שמח שפני לקיר והרופאה והאחות לא רואות.  שלושתינו ממתינים לצפצוף ואז המדחום נשלף לאיטו מהתחת שלי והאחות מקריאה 36.6, חום תקין.

ד"ר לופו מסבירה לי שעכשיו היא תבדוק אותי בדיקה רקטלית לבירור נושא הטחורים ובדיקת ערמונית שנחוצה בגילי.  היא מבקשת ממני להישאר באותה תנוחה, ואני מודה שהבולבול הקטן שלי עם הזקפה החלקית לא יחשף לעיניה ולעיני האחות.  הרופאה לוקחת את המשחה, מסבירה לי שלצורך הבדיקה היא צריכה להחדיר לי שתי אצבעות לתחת, אז היא תתחיל עם אחת ואז תוסיף אצבע שניה.  זה קצת מפחיד אותי, הרופאה שמנה, יש לה ידיים גדולות ואצבעות די עבות, אבל היא שמה לב לחשש שלי ואומרת שהיא תעבוד לאט ומקווה שלא יכאב לי.  היא מבקשת מהאחות להרים את הצד הימני של העכוז שלי ולמתוח את העור סביב פי הטבעת שלי בזמן שהיא מתחילה למרוח משחה ולהחדיר אצבע ראשונה בתנועות פנימה-החוצה וסיבוב.  כשהאצבע הראשונה נכנסת ויוצאת בקלות היא מוסיפה אצבע נוספת, ועכשיו שתי אצבעות גדולות נכנסות-יוצאות ומסתובבות בפי הטבעת שלי.  אני חש במעט כאב אבל גם עוררות מינית מכל המצב, והבולבול הקטן שלי עכשיו בזקפה מלאה.  שתי האצבעות של הרופאה בתחת שלי ואני מרגיש אותן ממששות בפנים סביב סביב, תוך שהיא מסבירה לי שיש לי כנראה עוד שני טחורים פנימיים וצריך לשקול בדיקה ע"י פרוקטולוג.  הרופאה אומרת שהיא הולכת להחדיר האצבעות שלה יותר עמוק, ואני מרגיש אותן חודרות בבת אחת פנימה עד הסוף ואני פולט אנחת כאב.  אני מרגיש אותה ממששת לי את הערמונית.  היא אומרת שהגודל שלה מרגיש תקין, אבל המרקם לא לגמרי, ובצד ימין היא מרגישה בליטה קטנה ואולי כדאי להפנות אותי לאורולוג.  ד"ר לופו שולפת את האצבעות שלה מהתחת שלי בתנועה מהירה, ואני פולט אנחה של כאב מעורב בהקלה.

אני רואה את ד"ר לופו חוככת בינה לבין עצמה, ואז מבקשת מהאחות סוהא לחזור על הבדיקה הרקטלית כדי שתאשש את קיום הטחורים, ועל מישוש הערמונית כדי לודא שאכן יש עליה בליטה.  האחות סוהא שואלת אם אולי כדאי שאשנה תנוחה כדי לבדוק אם הממצאים ניתנים למישוש גם בתנוחה אחרת.  הרופאה אומרת שזה אכן רעיון טוב ועדיף שארכון על הברכיים, כשהראש והחזה צמודים למיטה, והישבן מורם.  האחות מבקשת ממני לשבת על ברכי על המיטה, ורגע לפני שאני מתכופף להוריד את החזה היא מבחינה בזקפה שלי.  היא שואלת את הרופאה אם זה בסדר להמשיך כשאני עם זקפה, הרופאה מסתכלת, אומרת שאין בעיה, זה נפוץ מאוד שגבר מקבל זקפה בזמן בדיקת ערמונית, ושזו אפילו הזדמנות טובה כדי למדוד את אורך האיבר שלי גם בזקפה.  אני יושב על ברכי עם זקפה מלאה כלפי התקרה, וד"ר לופו שולחת את ידה ומנמיכה את הבולבול הזקוף שלי למצב מאוזן.  האחות סוהא מגיע עם סרט המדידה, מודדת, ואומרת: וואו, זה ממש קטן, שישה ס"מ.  אני מסמיק כולי מרוב בושה.

עכשיו האחות סוהא אומרת לי להתכופף, להשען על המרפקים, ולהוריד את הראש למיטה בין הידיים.  אני מציית והיא עוברת למרגלות המיטה.  היא מבקשת שאפשק מעט את רגלי, ואדחוף את הישבן שלי אחורה עד שהברכיים שלי ייגעו בחזה.  ד"ר לופו אומרת שבינתיים היא תעבור לחדר שלה על מנת להתחיל לסכם את הביקור שלי ומבקשת מהאחות להמשיך בבדיקה לבד.  הרופאה פותחת את הדלת שמובילה מחדר האחות לחדר הרופאה, אני מסתכל הצידה, ורואה אותה מתישבת על הכסא שלה מול המחשב.  בינתיים האחות סוהא מביאה שוב משחה ומתחילה למרוח לי על פי הטבעת, ולאט לאט מחדירה אצבע ראשונה בתנועות סיבוב ותנועות כניסה יציאה.  בשלב הזה נשמעת דפיקה על חדר הרופאה, הדלת שלה נפתחת, אני מסובב את ראשי להסתכל, ורואה שתי דמויות נשיות נעמדות מול שולחן הרופאה ומתחילות לדבר איתה על טופס בדיקה שצריך לשנות בו משהו.  אני שמח שהצד שלהן פונה אלי ולא פניהן כך שהן לא מבחינות בי בזמן שאני בתנוחה משפילה, כורע על המיטה עם הישבן מורם גבוה, הבולבול הקטן שלי זקוף לגודל מביך, הביצים שלי תלויות וחשופות לעיני כל, והאחות עסוקה בלהחדיר לי אצבע לתחת.  האצבע הראשונה של האחות כבר בפנים, לשמחתי היא בחורה צעירה, רזה ועדינה, וכך גם האצבע שלה הרבה יותר רזה מהאצבע של הרופאה.  עכשיו היא מתחילה להכניס אצבע שניה שמחליקה מהר מדי פנימה ואני פולט אנחה קלה.  שבריר שניה אחר כך אני מבין שעשיתי טעות כששתי הנשים בחדר הרופאה שומעות את האנחה שלי ומסובבות את מבטן לכיווני בסקרנות.  עכשיו אני רואה מי הן: הדס הפקידה של המרפאה, ועדי מוסינזון הבת של השכנים.  אני כורע בתנוחה משפילה, שתי אצבעות של האחות סוהא בתוך התחת שלי, מחפשות את הטחורים שהרופאה מצאה, ושתי נשים, אחת מהן ילדה בת 18 שגרה בבית מולי, מתבוננות.  האחות אומרת שאכן היא מרגישה שני טחורים פנימיים קטנים ושהיא עוברת לבדיקת הערמונית.  בבת אחת היא מחדירה את שתי האצבעות שלה עד הסוף פנימה, ואני פולט אנחה נוספת.  עכשיו היא ממששת לי את הערמונית ואני חש בנוזל זרע מתחיל לטפטף לי מהבולבול הקטן והזקוף, כששתי הנשים, הדס ועדי, ממשיכות להתבונן בהתענינות.  אני כולי מסמיק ואין לי היכן להתחבא מרוב בושה.  לאחר כחצי דקה משפילה כזאת, הרופאה מגישה לשכנה שלי, עדי, את הטופס המתוקן, עדי מחייכת אלי ומנופפת בידה קלות לשלום, והיא עוזבת את חדר הרופאה ביחד עם הפקידה הדס שיוצאת עם מבט משועשע על פניה.

בינתיים האחות סוהא מצליחה למשש את הבליטה הקטנה על הערמונית שלי, ואומרת לד"ר לופו שהיא אכן מרגישה משהו.  לאט לאט היא מוציאה את שתי האצבעות שלה מהתחת שלי, ואני נושם לרוחה.  היא אומרת לי שלפני שאתלבש היא תמדוד לי גובה ומשקל, ומזמינה אותי להישקל.  אני יורד לאיטי ממיטת הבדיקות, ועולה על המשקל שמראה 81 ק"ג.  היא מבקשת ממני לעמוד זקוף בזמן שהיא מתקרבת למרחק נגיעה על מנת למדוד את גובהי, מה שגורם לי להתרגשות נוספת ולזקפה ממש חזקה.  האחות מקריאה לרופאה את הגובה שלי: 180 ס"מ.  עכשיו היא אומרת לי שאני יכול להתלבש, וכשאני לבוש היא אומרת לי לעבור לחדר הרופאה ונפרדת ממני בברכת בריאות כללית.

הרופאה בינתיים מסיימת לסכם את הביקור, ומכינה לי הפניות לבדיקת דם ושתן, לרופא עור, לפרוקטולוג, ולאורולוג.  היא מדפיסה לי הכל ומאחלת לי גם בריאות כללית, ואני לוקח את ההפניות, אומר להתראות, ויוצא מחדרה.  בדרכי החוצה מהמרפאה חולף על פני הפקידה הדס שמחיכת אלי בשעשוע, אני אומר שלום מבויש, ויוצא לעבר המכונית.  פותח את הדלת האחורית, מניח את ההפניות שקיבלתי מד"ר לופו על הכסא האחורי, וכשאני פותח את הדלת הקדמית להכנס, אני שומע קול מאחורי: הי דודי, אתה נוסע במקרה הביתה?  אפשר טרמפ?  אני רואה את עדי עם חברה שנראית בת גילה, ועונה בחיוב בקול מבויש ומבט מושפל.  עדי מתישבת על המושב שלידי, והחברה, ילדה שעדי מציגה בשם שני, מתישבת מאחורי עדי.  הן מודות לי ואנחנו מתחילים בנסיעה קצרה הביתה.  לאחר דקה-שתיים של שקט מביך, עדי פונה אלי ואומרת שאין לי מה לדאוג, והיא לא תספר כלום על מה שראתה.  אני מודה לה, אבל שני מיד שואלת את עדי מה ראית.  עדי עונה לא חשוב, ואז אני רואה במראה את שני משפילה את מבטה ומסתכלת שמאלה למושב שמאחורי.  אני מבין שהיא רואה את ההפניות שקיבלתי ונמצאות על המושב, אבל לא מקדיש לכך חשיבות רבה.  אני מנסה לשבור את הקרח, ומתעניין מתי הן מתגייסות, והן מספרות לי שנותרו להם מספר שבועות עד הגיוס, ולמזלן הן יתגייסו יחד לאותו קורס במודיעין.

לאחר דקות ספורות אנחנו מגיעים הביתה, שני ועדי אומרות שלום ותודה ופונות לבית משפחת מוסינזון.  אני רואה את שני מתחילה לספר משהו לעדי, אבל לא שומע דבר.  אני אוסף את ההפניות מהמכונית, נכנס הביתה, מתישב על הכורסא בסלון ביתי, ומסתכל על ההפניות שקיבלתי.  אני מופתע מאוד כשאני רואה שבכל אחת מההפניות ישנה פסקה של רקע כללי שמנוסחת באופן הבא:

גבר, יליד 1970, ללא מחלות ידועות.

עבר לאחרונה לכללית מקופ"ח לאומית.

אורך פין רפוי 4 ס"מ וזקוף 6 ס"מ.

גובה  180 ס"מ.

משקל 81 ק"ג.

אני מבין עכשיו שכל רופא שאציג לו את אחת ההפניות האלה, יראה בין השאר את הנתונים המבישים על המיקרו בולבול שלי.  מעבר לזאת, ההפניות היו על המושב האחורי ליד הילדה שני, והיתה לי תחושה שהיא קראה את ההפניה העליונה בזמן הנסיעה, מה שאומר שגם היא יודעת עכשיו על הנכס המביש שלי.  אומנם עדי שראתה אותי ערום בזמן הבדיקה הבטיחה לא לספר כלום לאף אחד, אבל שני שראתה את המספרים הנמוכים לא הבטיחה כלום, ואני חושש שזה מה שהיא סיפרה לעדי מיד כשיצאו ממכוניתי.  אני מבין שאני בצרות, אבל אין ביכולתי לעשות דבר, וכולי תקוה שהן לא יאמרו דבר לאיש ...