שאיפות פסיביות

פרק ראשון בסדרה, ונסיון ראשון שלי לפרסם סיפור קצר.  מעניין אותי לקבל פידבק.

שמי דודי גליק, בן 53, גרוש, ופרשתי לאחרונה מעבודה מכניסה בהייטק לאחר שהחברה שעבדתי בה הונפקה.  עם כיסים מלאים, מתאפשר לי להמשיך את חיי כרצוני ללא דאגה כלכלית לי ולילדי.  לאחר שנים רבות של מגורים בעיר הגדולה תל אביב, ההחלטה הראשונה שלי היא להעתיק את מקום מגורי לקיסריה.  ישוב יותר קטן, מטופח, בית פרטי במרחק הליכה לים.  בבית מולי גרה משפחה, זוג בגילי פחות או יותר, ענת ואוהד מוסינזון.  זמן קצר לאחר  שאני מתמקם בביתי, אני מוזמן אליהם לארוחת ערב שם אני פוגש גם את ילדיהם: עומרי שהשתחרר לאחרונה מהצבא ומתכנן טיול עם חברים לדרום אמריקה, ושתי הבנות היפיפיות, עדי שממתינה לגיוס, ורוני תלמידת תיכון. כולם נחמדים ולבביים ואני שמח שהזמינו אותי ושאנחנו שכנים.  בתום הערב אני מודה להם על האירוח, ונפרד בלחיצת יד מאוהד ובחיבוק מענת.

*** *** ***  ***

החלטה נוספת שקיבלתי היא לעבור קופת חולים.  בגיל 18, מעט לפני השירות הצבאי בחרתי בלאומית.  עם השנים הסתבר לי שלקבל תור לבדיקות מסוימות לוקח זמן רב.  החלטתי שאני עובר לקופת חולים כללית.  לאחר טיפול בנושאים האדמיניסטרטיבים, המעבר הושלם.  קבעתי תור לרופאת משפחה חדשה באור עקיבא, ד"ר לופו,  ליום רביעי אחה"צ.  הגעתי למרפאה, פניתי לדלפק בכניסה שם יושבת אישה כבת 40, רזה מאוד, נראית טוב למרות שהיא לא הכי מטופחת.  לפי תג השם על הדלפק, שמה הדס והיא הפקידה של המרפאה.  היא מקבלת אותי עם חיוך ומסבירה לי שעלי להעביר כרטיס במכשיר שבכניסה.  אני מעביר כרטיס ומקבל תור לד"ר לופו בחדר 4.

לאחר מספר דקות התור שלי נשמע במערכת הכריזה, אני נכנס לחדר 4, ורואה מולי רופאה בערך בגילי, מלאה מאוד, בעלת פנים עגלגלות, חיכניות ונעימות.  אני מתישב ומספר שאני מטופל חדש, ועברתי מלאומית.  ד"ר לופו מבקשת במבטא רומני קל שאספר לה בקצרה על ההסטוריה הרפואית שלי, וכשאני מסיים היא מסבירה שעבור מטופל חדש היא צריכה יותר זמן כי עכשיו ממתינים לה מטופלים נוספים.  כמו כן נדרשת בדיקה גופנית בעזרת האחות, ולכן התור צריך להיות משולב איתה, מה שניתן לתאום בכל יום בשעה 11:00.  היא נותנת לי מרשמים לתרופות קבועות, ושואלת באיזה יום נוח לי להגיע לבדיקה מקיפה שתארך 30-40 דקות.  אנחנו קובעים ליום שני הבא ב-11:00 והיא מברכת אותי בבריאות כללית, מן משחק מילים כזה ...

עוברים להם חמישה ימים, ואני מגיע למרפאה.  מעביר כרטיס ומקבל תור לאחות בחדר 3, החדר שצמוד לחדר הרופאה.  לאחר כ-5 דקות המתנה המערכת הקולית מודיעה לי שהגיע תורי להכנס לחדר 3.  נכנס לחדר, שם יושבת אחות צעירונת בת כ-25, חמודה, בעלת חזות ערבית, עוטה מטפחת ראש.  האחות מציגה את עצמה בשם סוהא, ומסבירה לי שנתחיל עם בדיקת מדדים ואז תצטרף אלינו ד"ר לופו להמשך הבדיקה.  האחות סוהא נותנת לי מד חום ומבקשת ממני למדוד בזמן שהיא קמה ונועלת את דלת הכניסה לחדר כדי לשמור על פרטיותי.  אני מכניס את המדחום לפי, ממתין לצפצוף, והקריאה היא 35.9 מעלות.  האחות סוהא אומרת שזו קריאה נמוכה מעט אבל רושמת את התוצאה.  לאחר מכן היא מבקשת ממני לפשוט חלק עליון והיא מודדת לי לחץ דם.  כאן הקריאה היא 130 על 85, בתחום התקין, והיא רושמת גם את לחץ הדם.  בשלב זה האחות סוהא פורשת נייר על מיטת הבדיקות, ואז מבקשת ממני להתפשט לגמרי, כולל תחתונים, ולשבת ערום על המיטה בזמן שהיא קוראת לרופאה.  סוהא פותחת את הדלת שמחברת בין חדר האחות לחדר הרופאה ויוצאת לקרוא לד"ר לופו.  הבקשה הזאת להתפשט לגמרי מלחיצה ומביכה אותי.  בעוד זמן קצר יכנסו לחדר הרופאה והאחות, שתי נשים, ויראו אותי במלוא תפארתי.  אני לא מתבייש בגופי, המבנה שלי טוב מאוד, אני עוסק בספורט באופן יומיומי ולכן שומר על נפח שרירים ללא עודפי שומן.  מלבד חסרון אחד קטן.  מאוד קטן.  ובכן, הזין שלי נפל על הצד הקטן של הסטטיסטיקה.  אפילו קשה לקרוא לו זין, אולי שמות כמו פיפי או בולבול שמתאימים לילדים מתארים אותו טוב יותר.  בכל אופן אין לי יותר מדי ברירה ואני מתפשט כולי, מתישב על מיטת הבדיקות, ומניח את כפות ידי על המפשעה כך שיכסו את האיבר המביש שלי.

לאחר דקה או שתיים נפתחת שוב הדלת מחדר הרופאה, ולחדר נכנסות ד"ר לופו והאחות סוהא שסוגרת אחריה את הדלת.  ד"ר לופו מברכת אותי לשלום, שתיהן ניגשות ללבוש כפפות ואז מתקרבות אלי.  ד"ר לופו מסבירה שהיא תתחיל עם סקירה כללית ומבקשת ממני לעמוד.  אני יורד מהמיטה, עדיין עם הידיים על המיקרו בולבול שלי, והרופאה מסתכלת על העור שלי תוך שהיא מרפרפת על האזורים שמול עיניה.  היא מבקשת שאסתובב וממשיכה להסתכל תוך כדי רפרוף על נקודות מסוימות.  ההרגשה מביכה אך גם מעוררת.  ד"ר לופו אומרת שהעור שלי בהיר, יש לי מספר נקודות חן שדורשות בדיקה יסודית יותר, ושהיא תפנה אותי לבדיקה אצל רופא עור.  בשלב הבא ד"ר לופו מתחילה לבדוק לי בלוטות לימפה, ממששת את הצואר ואז עוברת לבתי השחי.  כאן אין לי ברירה אלא להרים את ידי, ואני רואה את מבטה של האחות סוהא נודד דרומה אל הבולבול שלי, ואת ההבעה שלה הופכת תחילה למופתעת ומשתנה למשועשעת.  אני מסמיק מרוב בושה.  בינתיים הרופאה מבקשת ממני לשכב על מיטת הבדיקות על הגב, והיא ממשיכה בבדיקת בלוטות הלימפה שבמפשעה.  עכשיו שתיהן מרוכזות באותו אזור, ידיה של הרופאה נוגעות באקראי גם באשכים שלי, והבולבול הקטן שלי חשוף לעיניהן.  האחות שואלת את הרופאה אם איבר מין כל כך קטן הוא תקין.  הרופאה עונה שכדאי דבר ראשון למדוד אותו.  האחות מביאה סרט מדידה, הרופאה מחזיקה את קצה הבולבול שלי ביד אחת, ומושכת אותו בזמן שהיא מחזיקה את בסיסו ביד השניה.  האחות מודדת ומקריאה: ארבעה ס"מ.  ד"ר לופו אומרת שזה אכן חריג, והיא תפנה אותי לאורולוג.  הרופאה שואלת גם לגבי נקודת חן גדולה שהיא רואה על האשכים שלי אם היא נמצאת שם הרבה זמן, ואני עונה שכן.  הרופאה אומרת שתציין אותה בהפניה לרופא העור.

הרופאה מתבוננת במדידת החום ולחץ הדם שלי, ואומרת גם היא שלחץ הדם שלי תקין לחלוטין, אבל שהחום מעט נמוך, ולכן יש צורך בבדיקת חום רקטלית לקבלת קריאה יותר מדויקת.  היא מבקשת מהאחות לבצע את הבדיקה.  האחות מורה לי לשכב על צד שמאל עם הפנים לקיר, ולכופף את הרגליים אל החזה.  אני מציית ועכשיו הישבן שלי ופי הטבעת חשופים למבטן של הרופאה והאחות.  האחות מביאה משחה ומדחום, ומתחילה למרוח לי משחה על פי הטבעת, תוך סיבוב האצבע ולאט לאט החדרתה לתוכי.  האצבע של האחות סוהא נכנסת-יוצאת ומסתובבת בפי הטבעת שלי, וההרגשה מעוררת.  אני מתחיל להרגיש את הבולבול הקטן שלי מקבל קצת נפח.  ואז האחות סוהא מפנה את תשומת ליבה של הרופאה לטחור קטן על פי הטבעת שלי.  ד"ר לופו שואלת אותי אם אני סובל מטחורים ואני עונה שלא הייתי מודע אליו.  הרופאה אומרת שמיד היא תבדוק באופן יסודי יותר.  בינתיים האחות מוציאה את אצבעה מהתחת שלי ולאט לאט מחדירה לי מדחום רקטלי, מה שגורם לבולבול שלי לגדול מעט, ואני שמח שפני לקיר והרופאה והאחות לא רואות.  שלושתינו ממתינים לצפצוף ואז המדחום נשלף לאיטו מהתחת שלי והאחות מקריאה 36.6, חום תקין.

ד"ר לופו מסבירה לי שעכשיו היא תבדוק אותי בדיקה רקטלית לבירור נושא הטחורים ובדיקת ערמונית שנחוצה בגילי.  היא מבקשת ממני להישאר באותה תנוחה, ואני מודה שהבולבול הקטן שלי עם הזקפה החלקית לא יחשף לעיניה ולעיני האחות.  הרופאה לוקחת את המשחה, מסבירה לי שלצורך הבדיקה היא צריכה להחדיר לי שתי אצבעות לתחת, אז היא תתחיל עם אחת ואז תוסיף אצבע שניה.  זה קצת מפחיד אותי, הרופאה שמנה, יש לה ידיים גדולות ואצבעות די עבות, אבל היא שמה לב לחשש שלי ואומרת שהיא תעבוד לאט ומקווה שלא יכאב לי.  היא מבקשת מהאחות להרים את הצד הימני של העכוז שלי ולמתוח את העור סביב פי הטבעת שלי בזמן שהיא מתחילה למרוח משחה ולהחדיר אצבע ראשונה בתנועות פנימה-החוצה וסיבוב.  כשהאצבע הראשונה נכנסת ויוצאת בקלות היא מוסיפה אצבע נוספת, ועכשיו שתי אצבעות גדולות נכנסות-יוצאות ומסתובבות בפי הטבעת שלי.  אני חש במעט כאב אבל גם עוררות מינית מכל המצב, והבולבול הקטן שלי עכשיו בזקפה מלאה.  שתי האצבעות של הרופאה בתחת שלי ואני מרגיש אותן ממששות בפנים סביב סביב, תוך שהיא מסבירה לי שיש לי כנראה עוד שני טחורים פנימיים וצריך לשקול בדיקה ע"י פרוקטולוג.  הרופאה אומרת שהיא הולכת להחדיר האצבעות שלה יותר עמוק, ואני מרגיש אותן חודרות בבת אחת פנימה עד הסוף ואני פולט אנחת כאב.  אני מרגיש אותה ממששת לי את הערמונית.  היא אומרת שהגודל שלה מרגיש תקין, אבל המרקם לא לגמרי, ובצד ימין היא מרגישה בליטה קטנה ואולי כדאי להפנות אותי לאורולוג.  ד"ר לופו שולפת את האצבעות שלה מהתחת שלי בתנועה מהירה, ואני פולט אנחה של כאב מעורב בהקלה.

אני רואה את ד"ר לופו חוככת בינה לבין עצמה, ואז מבקשת מהאחות סוהא לחזור על הבדיקה הרקטלית כדי שתאשש את קיום הטחורים, ועל מישוש הערמונית כדי לודא שאכן יש עליה בליטה.  האחות סוהא שואלת אם אולי כדאי שאשנה תנוחה כדי לבדוק אם הממצאים ניתנים למישוש גם בתנוחה אחרת.  הרופאה אומרת שזה אכן רעיון טוב ועדיף שארכון על הברכיים, כשהראש והחזה צמודים למיטה, והישבן מורם.  האחות מבקשת ממני לשבת על ברכי על המיטה, ורגע לפני שאני מתכופף להוריד את החזה היא מבחינה בזקפה שלי.  היא שואלת את הרופאה אם זה בסדר להמשיך כשאני עם זקפה, הרופאה מסתכלת, אומרת שאין בעיה, זה נפוץ מאוד שגבר מקבל זקפה בזמן בדיקת ערמונית, ושזו אפילו הזדמנות טובה כדי למדוד את אורך האיבר שלי גם בזקפה.  אני יושב על ברכי עם זקפה מלאה כלפי התקרה, וד"ר לופו שולחת את ידה ומנמיכה את הבולבול הזקוף שלי למצב מאוזן.  האחות סוהא מגיע עם סרט המדידה, מודדת, ואומרת: וואו, זה ממש קטן, שישה ס"מ.  אני מסמיק כולי מרוב בושה.

עכשיו האחות סוהא אומרת לי להתכופף, להשען על המרפקים, ולהוריד את הראש למיטה בין הידיים.  אני מציית והיא עוברת למרגלות המיטה.  היא מבקשת שאפשק מעט את רגלי, ואדחוף את הישבן שלי אחורה עד שהברכיים שלי ייגעו בחזה.  ד"ר לופו אומרת שבינתיים היא תעבור לחדר שלה על מנת להתחיל לסכם את הביקור שלי ומבקשת מהאחות להמשיך בבדיקה לבד.  הרופאה פותחת את הדלת שמובילה מחדר האחות לחדר הרופאה, אני מסתכל הצידה, ורואה אותה מתישבת על הכסא שלה מול המחשב.  בינתיים האחות סוהא מביאה שוב משחה ומתחילה למרוח לי על פי הטבעת, ולאט לאט מחדירה אצבע ראשונה בתנועות סיבוב ותנועות כניסה יציאה.  בשלב הזה נשמעת דפיקה על חדר הרופאה, הדלת שלה נפתחת, אני מסובב את ראשי להסתכל, ורואה שתי דמויות נשיות נעמדות מול שולחן הרופאה ומתחילות לדבר איתה על טופס בדיקה שצריך לשנות בו משהו.  אני שמח שהצד שלהן פונה אלי ולא פניהן כך שהן לא מבחינות בי בזמן שאני בתנוחה משפילה, כורע על המיטה עם הישבן מורם גבוה, הבולבול הקטן שלי זקוף לגודל מביך, הביצים שלי תלויות וחשופות לעיני כל, והאחות עסוקה בלהחדיר לי אצבע לתחת.  האצבע הראשונה של האחות כבר בפנים, לשמחתי היא בחורה צעירה, רזה ועדינה, וכך גם האצבע שלה הרבה יותר רזה מהאצבע של הרופאה.  עכשיו היא מתחילה להכניס אצבע שניה שמחליקה מהר מדי פנימה ואני פולט אנחה קלה.  שבריר שניה אחר כך אני מבין שעשיתי טעות כששתי הנשים בחדר הרופאה שומעות את האנחה שלי ומסובבות את מבטן לכיווני בסקרנות.  עכשיו אני רואה מי הן: הדס הפקידה של המרפאה, ועדי מוסינזון הבת של השכנים.  אני כורע בתנוחה משפילה, שתי אצבעות של האחות סוהא בתוך התחת שלי, מחפשות את הטחורים שהרופאה מצאה, ושתי נשים, אחת מהן ילדה בת 18 שגרה בבית מולי, מתבוננות.  האחות אומרת שאכן היא מרגישה שני טחורים פנימיים קטנים ושהיא עוברת לבדיקת הערמונית.  בבת אחת היא מחדירה את שתי האצבעות שלה עד הסוף פנימה, ואני פולט אנחה נוספת.  עכשיו היא ממששת לי את הערמונית ואני חש בנוזל זרע מתחיל לטפטף לי מהבולבול הקטן והזקוף, כששתי הנשים, הדס ועדי, ממשיכות להתבונן בהתענינות.  אני כולי מסמיק ואין לי היכן להתחבא מרוב בושה.  לאחר כחצי דקה משפילה כזאת, הרופאה מגישה לשכנה שלי, עדי, את הטופס המתוקן, עדי מחייכת אלי ומנופפת בידה קלות לשלום, והיא עוזבת את חדר הרופאה ביחד עם הפקידה הדס שיוצאת עם מבט משועשע על פניה.

בינתיים האחות סוהא מצליחה למשש את הבליטה הקטנה על הערמונית שלי, ואומרת לד"ר לופו שהיא אכן מרגישה משהו.  לאט לאט היא מוציאה את שתי האצבעות שלה מהתחת שלי, ואני נושם לרוחה.  היא אומרת לי שלפני שאתלבש היא תמדוד לי גובה ומשקל, ומזמינה אותי להישקל.  אני יורד לאיטי ממיטת הבדיקות, ועולה על המשקל שמראה 81 ק"ג.  היא מבקשת ממני לעמוד זקוף בזמן שהיא מתקרבת למרחק נגיעה על מנת למדוד את גובהי, מה שגורם לי להתרגשות נוספת ולזקפה ממש חזקה.  האחות מקריאה לרופאה את הגובה שלי: 180 ס"מ.  עכשיו היא אומרת לי שאני יכול להתלבש, וכשאני לבוש היא אומרת לי לעבור לחדר הרופאה ונפרדת ממני בברכת בריאות כללית.

הרופאה בינתיים מסיימת לסכם את הביקור, ומכינה לי הפניות לבדיקת דם ושתן, לרופא עור, לפרוקטולוג, ולאורולוג.  היא מדפיסה לי הכל ומאחלת לי גם בריאות כללית, ואני לוקח את ההפניות, אומר להתראות, ויוצא מחדרה.  בדרכי החוצה מהמרפאה חולף על פני הפקידה הדס שמחיכת אלי בשעשוע, אני אומר שלום מבויש, ויוצא לעבר המכונית.  פותח את הדלת האחורית, מניח את ההפניות שקיבלתי מד"ר לופו על הכסא האחורי, וכשאני פותח את הדלת הקדמית להכנס, אני שומע קול מאחורי: הי דודי, אתה נוסע במקרה הביתה?  אפשר טרמפ?  אני רואה את עדי עם חברה שנראית בת גילה, ועונה בחיוב בקול מבויש ומבט מושפל.  עדי מתישבת על המושב שלידי, והחברה, ילדה שעדי מציגה בשם שני, מתישבת מאחורי עדי.  הן מודות לי ואנחנו מתחילים בנסיעה קצרה הביתה.  לאחר דקה-שתיים של שקט מביך, עדי פונה אלי ואומרת שאין לי מה לדאוג, והיא לא תספר כלום על מה שראתה.  אני מודה לה, אבל שני מיד שואלת את עדי מה ראית.  עדי עונה לא חשוב, ואז אני רואה במראה את שני משפילה את מבטה ומסתכלת שמאלה למושב שמאחורי.  אני מבין שהיא רואה את ההפניות שקיבלתי ונמצאות על המושב, אבל לא מקדיש לכך חשיבות רבה.  אני מנסה לשבור את הקרח, ומתעניין מתי הן מתגייסות, והן מספרות לי שנותרו להם מספר שבועות עד הגיוס, ולמזלן הן יתגייסו יחד לאותו קורס במודיעין.

לאחר דקות ספורות אנחנו מגיעים הביתה, שני ועדי אומרות שלום ותודה ופונות לבית משפחת מוסינזון.  אני רואה את שני מתחילה לספר משהו לעדי, אבל לא שומע דבר.  אני אוסף את ההפניות מהמכונית, נכנס הביתה, מתישב על הכורסא בסלון ביתי, ומסתכל על ההפניות שקיבלתי.  אני מופתע מאוד כשאני רואה שבכל אחת מההפניות ישנה פסקה של רקע כללי שמנוסחת באופן הבא:

גבר, יליד 1970, ללא מחלות ידועות.

עבר לאחרונה לכללית מקופ"ח לאומית.

אורך פין רפוי 4 ס"מ וזקוף 6 ס"מ.

גובה  180 ס"מ.

משקל 81 ק"ג.

אני מבין עכשיו שכל רופא שאציג לו את אחת ההפניות האלה, יראה בין השאר את הנתונים המבישים על המיקרו בולבול שלי.  מעבר לזאת, ההפניות היו על המושב האחורי ליד הילדה שני, והיתה לי תחושה שהיא קראה את ההפניה העליונה בזמן הנסיעה, מה שאומר שגם היא יודעת עכשיו על הנכס המביש שלי.  אומנם עדי שראתה אותי ערום בזמן הבדיקה הבטיחה לא לספר כלום לאף אחד, אבל שני שראתה את המספרים הנמוכים לא הבטיחה כלום, ואני חושש שזה מה שהיא סיפרה לעדי מיד כשיצאו ממכוניתי.  אני מבין שאני בצרות, אבל אין ביכולתי לעשות דבר, וכולי תקוה שהן לא יאמרו דבר לאיש ...