בגוב העריות

דומה כי העיסוק בסוגיה "האם הגודל קובע", ימיו כימי הגודל, כימי העולם.

לפחות ככל שהדברים אמורים במלחמות (הדבר הזה שקורה כשלא מצליחים לדבר, מתחיל עם ילדים חיים, באמצע יש הרבה בומים ובסוף הבומים הילדים מתים. או אם יש להם הרבה מזל רק נפצעים קשה, מאבדים שתי רגליים אבל מקבלים גיטרה חדשה מתנה בתור פיצוי.), רק לאחרונה הוכח שהגודל לא קובע (בתפקיד דוד חסן הקטן, בתפקיד גוליית המועמד לראשות כנופיית האוהדים של בית"ר ירושלים אחרי הבחירות הבאות או הועדה, מה שיבוא קודם).

ודומה גם כי הדיבייטינג בשאלה "האם ההסטוריה חוזרת" לא נולד אתמול.

מצד אחד, הרקליטוס אמר די מזמן ש"אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים" (באופן מפתיע, הוא לא התכוון לזה שבירקון אפשר לטבול פעם אחת בלבד, כי אחריה אתה מת ביסורים השמורים לכלב בסרט הדרכה על אב"כ, אלא למשהו אחר), ואמירה זו זיכתה אותו בהנצחה בפנתיאון היוקרתי של שאלה מס' 69 בפסיכומטרי. מצד שני, שלום חנוך, אדם בעל זכויות ובערך בגילו של הרקליטוס (אם כי, לזכותו של חנוך, לא משתייך לזמר היווני הים-תיכוני), שר על "מראית הדה-ז'ה-וו".

אם כן, לא ייפלא מדוע גם האיום האיראני מפלג את העם לאנשי "הגודל קובע", הסבורים כי איראן הגדולה סופה לבוא למדינתנו השוכבת מדממת ופצועה בחדר מיון ולירות לנו בין העיניים מעשה צחי בן אור, ולאנשי "ההיסטוריה חוזרת", הסבורים שאין כמו לפנק את הכור האיראני ביום ספא של חיל האויר, כמו שעשינו בשעתו לאחיו העיראקי.

אישית, אני מאלו שלוקחים את האיום האיראני מאוד מאוד ברצינות. למעשה, האיראנים הרבה יותר מתוחכמים ממה שנדמה במבט ראשון. למעשה, הם כל כך מתוחכמים, עד שמעטים מבחינים ששתי מדינות בעולם, ולא אחת, נשלטות על ידי נשיא איראני: איראן ו... ישראל!!!

ושני הנשיאים האיראנים, כמו שהוכח, עובדים בשיתוף פעולה מלא, בשיטה אפקטיבית להפליא, כשהם מחוללים מהומות ומייצרים כותרות לסירוגין: רגע אחד אמדינאג'אד משחק הארד טו גט לאו"ם חונך עוד מפעל ליצור טויז פור בויז ומסיח את דעת התקשורת מכך שבאותו זמן חברו קצבנאגא'ד מזיין בלי הכרה כל מה שזז במשכן הנשיא ולא עונה לשם גילה, ורגע שני, קצבנאג'אד משחק בדלת מסתובבת יחד ראש אגף חקירות וסופר מתלוננות כדי להירדם, ואילו בשקט בשקט החבר מטהרן קונה עוד קיט מלגו של כור אטומי, להרכבה עצמית.

על הרקע הזה, ברור לגמרי מדוע נחרדתי כאשר שמעתי את קצבנאג'אד מכריז על בית פתוח ועל סוכה הפתוחה לכולן. כמו שנאמר בספר דניאל, העוסק אף הוא בגוב העריות ואפילו הקדים בלוג זה בכמה ימים, הכתובת היתה על הקיר: "מנה מנה תקל ופרסין" (ובעברית: בואי בואי הפרסי יזיין אותך"). ולבוא לעיה"ק ירושלים לסוכה שהקים האיום האיראני מספר אחת, זה כמו למצוא סוכה בערימת שחיתות.

שמי שגדל לא בסתם ג'ונגל, אלא בג'ונגל ארבעת המינים של ש"ס (פינת מחנה יהודה), מייד החלטתי שזה מחייב טיפול בשיטת "עוצו עצה ותופר".

ולכן, אני, הארי הקדוש הח"מ, מכריז בזאת על פתיחת סוכת "שאגת אריה"!

סוכת "שאגת אריה" תהיה פתוחה למשך כל ימי החג לכל החיות ששלטון החוק (שלי, ז"א) יקר לליבן. הסוכה מצויידת היטב על מנת להנעים את החג, והיא כוללת חוגי אבטחה בחוץ לבנים וסדנאות בורדל לבנות. שהרי אונס עושים בהסכמה, או לא עושים בכלל.

חג שמח, ולהתראות בסוכה!