בגוב העריות

כלובאים שונים, בניסוחים שונים, שאלו אותי "לאן נעלמת?".

נכון שאריה זו חיה שבולטת גם בהיעדרה, ובכל זאת - הלו, כולה יום פוסטלס אחד עבר.

ולאן נעלמתי? ובכן, הייתי עסוק בחיפוש חומרים לבלוג.

או במילים אחרות: חיים.

אדון קונדרה הרי כבר כתב פעם שהחיים הם במקום אחר.

ומר עמיחי, מפראג שעל גיא בן הינום, הרי כבר כתב פעם שיר על מהות החיים, שהולך בערך כך:

החיים
====

הקו הקטן
על המצבה
המפריד בין תאריך הלידה
לתאריך הפטירה
- הוא החיים.

וההומו בלוגריסמוס, נגזר עליו מן האלים הקדמונים כי לעולם יהא כותב לבלוג, או מחפש חומרים לבלוג. שהרי ידוע כי ההומו בלוגריסמוס נענש על כך שהוא כתב את האמת על האלים בכך שלא יהיו לו כלל חיים משלו, אלא לכל היותר יוכל לחוות חוויות כאחד האדם רק כדי שיהיה לו על מה לכתוב.

מעתה אמור,
כמו שהמורה אף פעם לא מאחר, רק מתעכב,
כך הבלוגר אף פעם לא נעלם, רק יצא לקושש חומרים.