בגוב העריות

ההופעה של דיויד אלן אתמול היתה שומדבר פחות ממבריקה.
רב מג קשיש במחלצות של ליצן ימי הולדת הלקוח ישר מסיפורי ילדים מאויירים של המאה ה-12, עם גיטרת hohner שנראתה כמו טיל מהמאה ה-22.

בתור אחד שעוד קנה את התקליט תוצרת חוץ של banana moon, עם דיויד אלן ורוברט ווייאט, עוד כשהיה כתוב עליו "זהירות צבע טרי", זה היה תענוג צרוף לסגור מעגל ולהוסיף אותו לרשימת ההופעות שלי.

לפני שהוא שר את השיר Bullshit and Be (בגלגלצית מדוברת: "צואת שוורים ודבורה"), הוא סיפר שהוא היה מיודד עם החברה של בוב דילן, והיא אמרה לו פעם: Why don't you shut the fuck up, and be?.

הימים, קרוב לודאי, היו ימי מהרישי, ו"להיות" במקום "לעשות" היה אז הקרוקס של הנפש, רק תגיד באיזה צבע אתה רוצה את תובנת הפלסטיק שלך.

לא קיבלתי את עצתה, הוא אמר, והתחיל לשיר את Bullshit and Be, השיר שנכתב בתור תשובה לחברה של דילן.

האמת? נראה לי שגם דילן לא הקשיב לה יותר מידי. היי דילנ'ס-גירלפרנד, גם לי יש עיצה בשבילך: תהיי יפה ותשתקי.